נדמה כי איש בעולם לא יכול היה להגדיר טוב יותר את עוזי חיטמן, איש העיירה הנשיאותית רמת גן מאשר הוא עצמו.

ורסטילי היה החיטמן, אול אראונד פלייר היינו קוראים לו אילו היה שחקן כדורסל, נניח. יען כי כתב, הלחין ושר שירים מכל הסוגים והמינים. שירי ארץ ישראל, מוזיקה מזרחית, מוזיקת פופ, שירי ילדים, בלדות, שירים מתורגמים מיוונית, מוזיקה חסידית ושירים פוליטיים העוסקים בשלום ובמחאה, ואפילו שני שירים לקבוצת הביפ האהודה עליו, אבל נסלח לו על כך, שהרי אליל היה.

גם מבחינה פוליטית היה חוצה גבולות, ואף על היותו שמאלן לא נמנע מלהופיע בהתנחלויות, ולקרוא לשלום ואחווה.

אפילו לאירוויזיון הגיע עם שירו "כאן", אותו בצעו אורנה ומשה דץ ונחתו במקום השלישי הנאה כרפאל. ולא רק בתחום הזמר עסק האיש, גם על המרקע הופיע כהנה וכשמה. עם יגאל בשן ויונתן מילר ב"הופה היי", (שיר משעשע נכתב על ה"יריבות" ביניהם, במקור באנגלית, אבל תורגם לעברית ובוצע על ידי אסי וגורי עם מירב שביט), וב"חלום עליכם" הזכורה לטוב בה הגשים לילדים קטנים את חלומותיהם.

אם נתחיל למנות את כל להיטיו הגדולים לא יספיקו גם שניים שלושה קילו של טקסט, כן? אבל על אחד מהם בהחלט אי אפשר לוותר.

גדול השירים בהיסטוריה קרא לו נשיאנו, ונדמה לי, על אף שאינני, כי הצדק עימו גם במקרה הזה: "השירים המשחקים, איפה הם עכשיו? אולי מצדדי אולי מלפני, אולי מאחורי הגב". שיר פלאי, אגדי, וחסר תקדים, המדבר על… ובכן, שירי ילדים. התקופה הנוסטלגית שלא תשוב לעולם.

גדול זמר ואליל של ממש היה האיש, וחזותו צעירה עד מאוד. כה אליל עד כי ישנם אנשים המוכנים להישבע כי הוא-הוא זה שכתב את מילות הפיוט "אדון עולם".

בגיל חמישים ושתיים הלך לעולמו טרם עת, בשל התקף לב. פשוט לא להאמין, לא נתפס. הנצחתו של האליל כוללת כיכרות על שמו, גני משחקים, בולים, אלבומים עם גרסאות כיסוי לשיריו, וכמובן, מעל הכל, ערך בכדורסלע-האתר.