ברם אולם ואף על פי כן, לינק חיל התותחנים מורכב כידוע מכאלה ששיחקו באירופה ורצו אל מול עיניי חברי הנשיאות בזמן אמת. ומכאן שההתייחסות לווילקינס היא לתקופתו הקצרה ביוון ואיטליה אי-אז בחלק השני של שנות התשעים עם פנתינאייקוס ופורטיטודו בולוניה. והיא זו, למעשה, שמזכה אותו בהצטרפות לחיל שלנו בכבוד רב.

ווילקינס הגיע לאירופה בגיל 35, פחות או יותר בגילו של אלן אייברסון כאשר זה נחת בטורקיה והצטרף לבשיקטאש. ואיזה הבדל, איזה. איפה ווילקינס ואיפה אייברסון.

הוא שיחק בפנתינאייקוס והיה חלק מרכזי בה בדרך לזכייה בליגה האירופית ב-1996 תחת בוז'ה מאלקוביץ' עתיר-הפימות. לא נכחיש זאת, וייתכן כי גם ווילקינס עמו זוכר במעומעם, כמה וכמה (וכמה!) רגעים של אי הבנה ומחלוקת עם המאמן שלו לאורך העונה ההיא. ובכל זאת, בשורה התחתונה, בדיוק כמו שזעק לעבר המצלמה היונה ההנפלדית לאחר הזכייה בסופרו-ליג ב-2001: אלוף אירופה! הלו, אלוף אירופה!

כה חינני היה היונה בצהלת הסייח המפתיעה שלו.

אבל אתעשת מיד ואשוב לענייננו.

היינו בדומיניק ווילקינס, שהגיע לפנתינאייקוס אחרי שנפלט או עזב בדרך כזו או אחרת – מי זוכר – את בוסטון סלטיקס וחיפש אתגר חדש בערוב הקריירה. יחד עם פראג'יסקוס אלוורטיס, ניקוס איקונומו, סטויאן וראנקוביץ', ג'ון קורפאס ופנאיוטיס ינאקיס הקבוצה הזו ניצחה בגמר האירופי את ברצלונה 66-67 (סיפור סל המחלוקת ההוא בגמר ששפט בו ראובן וירובניק, נו) והרביצה גביע ראשון בתולדותיה עוד טרום ימי האוברדוביץ' (מתברר שהיו ימים כאלה).

דומיניק, שכונה בפי רבים ניק והשם הראשון שלו הוא בכלל ז'אק, עשה עונה של 20.9 נקודות ו-7 ריבאונדים בממוצע. בפיינל פור בפאריס, מקום בו נולד, הרביץ האליל תורה בערלי צסק"א מוסקבה עם 35 נקודות. הוא המשיך לדאבל-דאבל נאה כרפאל (16 ו-10) בגמר.

באותה עונה גם התארח בארץ כשהיוונים שיחקו נגד מכבי ת"א. מפגש פסגה, שב-NBA לא יכולים היו לדמיין אותו קודם לכן, נרשם ביד אליהו בינו לבין טום צ'יימברס רחוק מאוד מזירת ההתרחשויות של פעם. היתה כאן התרגשות, לא נכחיש זאת. צילום משותף של השניים משוחחים זה עם זה באימון, יום לפני המשחק, משובץ באחד מספריי הנשיאותיים. "מסביב לכדור" נדמה לי, על אף שאינני.

האם הרביץ כאן תורה, דומיניק? ודאי. לא רק שפאו ניצחה 79-86, ווילקינס סיים עם 28 נקודות רועשות ו-10 ריבאונדים ב-39 דקות. איכשהו, איקונומו הצליח להזיז אותו ממרכז התמונה באותו ערב עם 35 נקודות ב-35 דקות ובתוכן 6 מ-7 לשלוש. מרביתן כאשר צ'יימברס שמר עליו. היו ימים, היו.

משום מה - אולי באמת היה לו רע תחת מאלקוביץ' - ווילקינס התעקש לחזור ל-NBA ולשחק בסן אנטוניו ספרס. סיים את העונה ההיא כמו אליל עם 18.2 נקודות, ואז חזר לאירופה לעונה נוספת והפעם חבר לדייויד ריברס האגדי בטימסיסטם בולוניה.

הווווווו, עונה נאה כרפאל עד מאוד זו היתה, וכחלק ממנה לא נשכח אף פעם את סדרת ההצלבה בין בולוניה למכבי ת"א, עת מאמננו ארוך השפם, וינקו ילובאץ, פיקד על כוחות המכבים והצעידם אלי קרב מחוזקים ברישאר-שלנו וברנדי "הבולדוג" ווייט.

קטשפר נצצו נצוץ היטב ועד מאוד באותה סדרה, אבל ווילקינס וריברס, יחד עם קרלטון מאיירס וגרגור פוצ'קה (לא להאמין, נכון לכתיבת השורות, דצמבר 2010, התרחים האלה עדיין פעילים) רוברטו קיאצ'יג וחברים נוספים, לקחו את החבר'ה של ואלריו ביאנקיני לניצחון 1-2. דומיניק? 15 נקודות ו-8.3 ריבאונדים בסדרה, 17.9 ו-7 ריבאונדים בסיכום אותה עונה.

וגם זאת יש לומר לקצרי הזיכרון: באותה עונה הגיעה בולוניה במסגרת היורוליג גם למלחה-האולם והחבר ווילקינס איתה. האיטלקים ניצחו פעמיים את חבורת הצ'ורצ'יצ'ים שהתאגדה אז במלחה ובהם גם עדי גורדון, פפי תורג'מן, אייץ' וולדמן וקני וויליאמס, שתפר 19 נקודות מול 9 בלבד של דומיניק. באיטליה, אגב, זה התהפך: 17 לדומיניק ורק 8 לקני. בולוניה ניצחה פעמיים, לא טעיתם.

כך או אחרת, אחרת או כך, טימסיסטם לא הלכה רחוק אחרי הניצחון בסדרה על מכבי. היריבה הבאה היתה וירטוס שסיימה את הדרבי הבולונזי הנאה הזה עם 0-2 ברבע הגמר (דומיניק שיחק רק באחד משני המשחקים) ושלחה את התותחן לסוף דרכו האירופית.

תארים מקומיים ביוון או באיטליה? למיטב זכרוני, לא לגמרי משוכנע, הוא לקח גביע ביוון. זהו. אליפויות לא היו לו.

האיש חזר לארצות הברית ופרש ב-1999 כשחקן אורלנדו מג'יק לצד אחיו ג'ראלד, הרי לא ממש חשבנו שיישאר באזור, כן? הוא מבלה את זמנו במעורבות פעילה באטלנטה הוקס, הקבוצה שהיה לה לסמל והיא היתה לו לבית, מפרשן פה ושם, מעורב בשלל ענייני הענף ומרכז כדורסל גדול על שמו הוקם מתישהו כך אומרים האומרים, מספרים המספרים, טוענים הטוענים ומדווחים המדווחים.