אחד מהם היה איתי לוי, שנשען באופן מאוד מובהק על קליעה מבחוץ. משהו בסגנון הזריקה נתן להבין ממבט ראשון גם למי שלא מכיר, שמדובר בקלע לכל דבר ועניין. נראה כמו שחקן שמאמין בזריקה שלו, ומשחק עם המון ביטחון. בחור שקט על המגרש, אבל לא מתחבא ולא מסתתר מאחורי אף אחד. יש לו זריקה
- הוא ייקח אותה.

כחצי שנה מאוחר יותר באה הידיעה הנוראית: לוי התמוטט בגלל דום לב במהלך אימון במכבי באר יעקב, כל ניסיונות ההחייאה כשלו והוא נפטר במגרש. בן 24 בסך הכל. מסוג הדברים שקשה לעכל לא רק באותו רגע אלא גם ימים ושבועות וחודשים רבים מאוחר יותר. הלם.

הוא נפרד מהכדורסל ומחייו כשהוא בכושר טוב, ועוזר לבאר יעקב להתמקם חמישית בטבלת הליגה הלאומית. היו לו 13.4 נקודות ב-29 דקות למשחק. ומי יודע, אם היה ממשיך לשחק בקצב הזה במשך עונה-שתיים נוספות אפשר שהיה תופס את מקומו באחת מקבוצות ליגת העל.

לוי התפתח במחלקת הנוער של מכבי ראשון לציון ומשם המשיך לאליצור רמלה מהליגה הלאומית. אחרי שירותו הצבאי נסע לשחק במשך עונה אחת בסליפרי רוק בפנסילבניה, וכאשר חזר לארץ הצטרף לבאר יעקב בליגה הארצית. שם, בעונה אישית מצוינת, סחב אותה על הגב בדרכו לליגה הלאומית.

את עונת 2009/10 החל במכבי אשדוד, אבל לאחר סיבוב אחד חזר לבאר יעקב והמשיך איתה עד ליומו האחרון. לאחר מותו הגישה הקבוצה בקשה לאיגוד הכדורסל לשינוי שם הקבוצה ולהיקרא מעתה והלאה מכבי 'איתי' באר יעקב.

הנה סל ניצחון שלו במשחק של באר יעקב נגד הפועל עפולה מעונת 2010/11.