אמנם לא זמר היה האיש כי אם תמלילן, אבל כפי שפסק נשיאנו: "כמו שמאמני כדורסל נמצאים ליד שחקנים בפינת ההנצחה של כדורסלע, כך יכולים לשכון גם תמלילנים לצד זמרים".

ואם כבר תמלילנים, הרי שרק מתבקש להניח אחר כבוד את אהוד מנור בפינת ההנצחה אצלנו בכדורסלע.

רבים וטובים שיתפו עימו פעולה, ובצדק שיתפו, כי כותב דגול היה האיש. חנן יובל ומתי כספי, אילנית וצביקה פיק, ירדנה ארזי ושרית חדד, בועז שרעבי וגם שתיים שנמצאות כאן בחלקה, עפרה חזה ושושנה דמארי ז"ל, ועוד עשרות רבות של גדולי זמרה אשר שרים עד היום מתוך למעלה מאלף שיריו, אשר לא תמיד יודע העם לחלוק להם את הקרדיט הראוי.

ובכלל, אוניברסליים היו שיריו. הנה, לדוגמה, "אין לי ארץ אחרת", אשר כל שמאלני בארץ יוכל להישבע באותה מידת להט שיישבע כל ימני, כי השיר הנ"ל נכתב על מנת לייצג את עמדותיו שלו.

כזה היה.

כללי, גאוני ואהוב על כולם.

שירים קלילים כ"נחליאלי" של מתי כספי נכתבו על ידו, לצד שירים נוגים כ"אחי הצעיר יהודה" (אשר נכתב, כמובן, על אחיו הצעיר יהודה שנפל במלחמת ההתשה), ושירים על החיים האישיים כ"ברית עולם" חסר התקדים כמו גם שירי ילדים לפסטיגלים כהנה וכשמה ושירים ללהקות צבאיות ("רק בישראל" הפלאי הוא שיר שמזכה את כותבו בפרס ישראל עם או בלי קשר לשאר היצירות שלו).

ולא רק שירים מקוריים בעברית כתב האיש, לא רק. הוא תירגם שירים, פרויקטים מוזיקליים ואפילו מחזות רבים, ביניהם "יש לי ארץ טרופית יפה", הדרום אמריקאי, "נשמה צוענית", הצועני כמובן, "דמיון מזרחי" הערבי, ועוד רבים-רבים, אשר אלמלא מגבלות המקום והטקסט הייתי ממלא בהם עוד קילו-שניים של טקסט כמו כלום.

לקראת סופו חלה אהוד בסרטן ריאות, החלים ממנו, ספג דום לב, והלך לעולם שכולו תמלילים ולחנים. אליל היה.