אליל זמרה וזמר רציני היה, לא ניתן להכחיש זאת כלל ועיקר. ולא רק אליל זמרה היה, גם כתב שירים כיאה לבחור הוגה ואפילו דיכאוני-משהו.

אפרופו משוררים, שם הלהקה שהקים נלקח מתוך ציטוט משירו של המשורר ויליאם בלייק (שום קשר לבלייק גריפין, אליל הדאבל-דאבל). וכה אמר הבלייק: "אם דלתות התפיסה היו שקופות, הכל היה נראה לאדם כמו שנראית האמת, אין סופי".

את הלהקה הקימו הוא וחברו ריי מנזרק (הקלידן והבסיסט) עם עוד שני חבובים (ג'ון דנסמור המתופף, ורובי קריגר הגיטריסט) שפגשו בחוג מדיטציה.

אבל אל תתנו לתיאור הזה להטעות אתכם, עם כל הכבוד לשירי המשוררים וחוג המדיטציה, ג'ים מוריסון היה גם פרובוקטור לא קטן. התערטלות פומבית בהופעה (על פי השמועות, יש לומר, כדי שלא ניפול קורבן לתביעת דיבה), מילים בעלות תוכן אדיפלי בשיר The End, ועוד כהנה וכשמה דברים שאינם קשורים למוזיקה באופן ישיר.

גם מותו של האליל, שאמנם נקבע באופן רשמי ככזה שנגרם מהתקף לב, היה קשור (לכאורה, כן?) בצורה כזו או אחרת לסמים שלקח זמן קצר לפני כן.

נזכור אותו כאליל מזמר, צעיר לנצח ויפה תואר, וכמי שאחראי ללהיטים כמו:

Riders on the storm, או Touch Me, וכמובן Light My Fire חסר התקדים.