אין לי ספק וספק אין לי, כי פינת הנצחה מכובדת כשלנו, באתר מכובד כשלנו, ראוי לה כי תכלול בין מונצחיה את אחד מחברי המשפחה הכישרונית ביותר בזמר הישראלי.

יוסי בנאי, למרבה הצער, הוא בעל זכות הבכורה. אכן כי כן, קלאסה היה האיש. אליל זמרה ומשחק מהרמות הגבוהות ביותר שקיימות.

"אני וסימון ומואיז הקטן", כדרך משל, המעורר רגשי נוסטלגיה אפילו אצל אנשים שכלל לא גדלו בירושלים-הכרך, הוא אחד הגדולים בכל הזמנים. ממש ככה. שיר מרגש, תיאורי, ציורי, חסר תקדים, ולצדו "ספירת מלאי" ההומוריסטי-משהו, או "ערב עירוני", שהחל מן הפעם הראשונה ששומעים אותו הוא נשמע כל כך מוכר, שאפשר להישבע כי כבר שמעת את המנגינה הזו בעבר.

חובב גדול של זמרה מעבר לים היה האיש, ואף ביצע שנסונים צרפתיים רבים מתורגמים ללשון הקודש. ניתן לומר כי הוא למעשה היה זה אשר הביא אותם לארץ כנען, בסיועה האדיב של נעמי שמר ז"ל.

זמר דגול היה האיש, ולא רק זמר. הוא חרך במות רבות בארץ ובעולם כשחקן, כתב וביים מחזות ומערכונים שבחלקם שיחק לצד רבקה מיכאלי. היה קריין, במאי קולנוע וטלוויזיה וגם חתן פרס ישראל לתיאטרון. ובכלל, כישרון-כישרון היה, לא נכחיש זאת. קול עמוק היה לו וסגנון הגשה מיוחד במינו.

בנו, יובל, הוא סולן משינה, כן? וגברי בנאי מהגשש החיוור הוא אחיו. פרטים הכרחיים, בטח אם לא שמעתם את זה עד היום.

בשנת 2006 נטש אותנו האיש לעולם שכולו טוב, והותיר אחריו שירים, מחזות, מערכונים וערך אחד בכדורסלע-האתר.