בנוסף, כדי להפחיד את יריביו, או סתם מתוך עצלות, האיש הגדול (בסביבות 2.10 על 125 קילו, אף אחד לא באמת יודע) הוא נהג שלא להתגלח לעיתים קרובות. מנהג מקובל יחסית בקרב בני עדות האזור האדריאטי.

דרובניאק הודיע על פרישה מכדורסל במהלך פברואר 2011, זמן קצר אחרי שהגיע לסיכום עם היראקליס סלוניקי על הצטרפותו עד תום העונה. לא ברור בדיוק מה הניע אותו לוותר על העניין, אבל ייתכן, רק ייתכן, כי פשוט נשבר לו הזובון אחרי קריירה ממושכת בה שיחק כאן, שם ובכל מקום כולל ב-NBA.

שש עונות שיחק הסוסון בפרטיזן בלגרד (1992 עד 1998) ולקראת סוף התקופה שלו שם נבחר בדראפט ה-NBA על ידי וושינגטון בולטס איפשהו לקראת סוף הסיבוב השני.

הוא עזב את בלגרד והצטרף לאפס פילזן-שלנו בקיץ 1999. שלוש עונות שיחק עם הטורקים, כולל בפיינל פור בסלוניקי 2000 ובפיינל פור של הסופרו-ליג ב-2001, ואז יצא לתקופת ה-NBA שלו שנמשכה עד ל-2005.

את הזמן הזה הוא העביר בין סיאטל, לוס אנג'לס קליפרס ואטלנטה, ועושה רושם שאז גם היתה הסוסיות שלו מודגשת מתמיד. עורפו וצווארו היו נוקשים במיוחד כשל סוסון יאור לכל דבר ועניין, משקלו היה רב וזרועותיו עבות. רגליו? צמד גזעים.

בשעה שהניף את צמד המוטות שלו ניתן לומר שכיסה את השמיים וערפל נחת על העיר. לא נוכל לאשר אגדה זו, אם כי לא נכחיש אותה כלל ועיקר.

ב-2002/03 הוא היה השחקן היחיד בסיאטל שהופיע בכל 82 המשחקים ופתח בחמישייה ב-69 מהם. וזה נאה. היה חלק מהנבחרת הסרבית שזכתה במדליית הזהב באליפות העולם באינדיאנפוליס ב-2002. נכבדו ונעריכו על כך, כמו גם על חברותו בנבחרות הקדטים, הנוער והעתודה.

קריירה סבירה מאוד היתה לו ב-NBA בתום 278 משחקים: 7.9 נקודות, 3.5 ריבאונדים, 80 אחוז מהקו ו-34 אחוז לשלוש. לאורך כל התקופה הרוויח סדר גודל של 6 מיליון דולר.

אחר כך הוא שב לאירופה אבל איכשהו לא היה אותו שחקן שזכרנו. הריבאונד לא היה ריבאונד, הוא ברח מהצבע ונטה להפגיז שלשות, נפצע קצת פה, נפצע קצת שם ולא התבלט. אפילו אכזב. בעיקר בעונת הקאמבק שלו כשהצטרף לטאו ויטוריה והוחתם שם לשלוש עונות. בפועל, נשאר לאחת בלבד.

הוא שב לפרטיזן – סמל ועדות לכך שלא מצא את מקומו בשום קבוצה גדולה אחרת, ושבאותו זמן מועדונים האמינו שהיחס בין השקעה בו לתמורה שתתקבל ממנו אינו מוצדק.

כך או אחרת, אחרת או כך, דרובניאק התגלגל בהמשך לג'ירונה ומשם לבשיקטאש, שוב אפס פילזן, ואחר כך חנך תקופה חדשה ואחרונה בפאוק סלוניקי. לעת רדת עליו החשיכה והעטלה גם יחד, היה גם חבר בנבחרת מונטנגרו, ששיחקה בבית אחד עם נבחרת ישראל במוקדמות אליפות אירופה 2011 בליטא. מונטנגרו הבטיחה מקום וסיימה ראשונה בבית, אבל דרובניאק היה רחוק מלשמש שחקן מרכזי. על האפשרות לייצג את מונטנגרו בפעם הראשונה באליפות אירופה דרג א' הוא ויתר.

נדמה לי, על אף שאינני, שבאותו ביקור עם מונטנגרו בנוקיה-ההיכל ב-2010 דרובניאק נראה כאילו עבר דיאטה או משהו. היה מעט מצומק ביחס לממדיו הקודמים. כאילו לא אכל איזה שבוע או משהו. ואולי רק נדמה לי, כאמור.

בשיאו היה שחקן ברמת נבחרת אירופה והופיע בשני משחקי יורוסטארס של פיב"א שהתקיימו ב-1996 ו-1997. המשחק השני התקיים בתל-אביב-הכרך ודרובניאק שיחק בנבחרת המזרח יחד עם היונה ההנפלדית, עודד קטש ורשארד גריפית', אנשי מכבי, וגם עם גדולי תורה אחרים דוגמת ארתוראס קרנישובאס הנאה, פטאר נאומוסקי חסר התקדים, דאמיר מולאומרוביץ' שהיה מי שכינה אותו "קטש הקרואטי" וגם אחד מגדולי הדור, אנ-דנ-דינו ראדג'ה, איתו אנו שומרים, כאן בכדורסלע-האתר, על קשר קרוב עד היום.

דרובניאק קלע 18 נקודות באותו ערב והמזרח הביס את המערב (אלכסיס, רבראצ'ה, דנילוביץ', ריברס, פוצ'קה, ג'ורג'ביץ', הררוס, ריגודו ואחרים) 107-129.

הפעם, להבדיל ממקרים אחרים, הוחלט לשבץ את דרובניאק בזריזות במקום המתאים לו ביותר אצלנו. במקום שיתייבש ויישכח מלב, מיהרה הנשיאות זמן קצר לאחר הודעת פרישה לקבל החלטה, כי יש לאמצו אל לבנו.

דרובניאק פרש במפתיע, במהלך עונה, ובקושי הספקנו לשאול מה, מי, מתי וכיצד? הרי אם נעצום עיניים נראה אותו עדיין משחק מול עינינו באבדי איפקצ'י הלוהט. סוסי ורב כוח הינו, כפוף מעט, כתפיו רחבות, כפות ידיו עצומות ממדים וביג תחת לו, תספורתו קצוצה-משהו וכולו שילוב בין קרנף, שור וסוס יאור. ופוף – הנה התפוגגה לה קריירה והאיש בן 35 ומספר חודשים בפרישתו.

יישב נא בכבוד רב החבר דרובניאק בביצת כדורסלע-האתר, ואיתו רבים וטובים מבני דורו ומסדרי הגודל של מידותיו. ואחת לשנה, כמובן, נרימה כוסית לחייו.