הוא התחיל אי שם בסוף שנות החמישים עם ישראל גוריון בצמד הדודאים, ובמקביל הקים את שלישיית גשר הירקון עם אריק אינשטיין ויהורם גאון, שני אלילי זמר רבי רושם. גם בשלושרים נטל החבוב חלק, עם חנן יובל ושלום חנוך, ובשלישיית הטוב הרע והנערה עם ישראל גוריון וג'וזי כץ חסרת התקדים.

בשלוש שלישיות סך הכל זימר אמדורסקי, שזה עניין מתמטי מיסטי מעניין לכשעצמו. אגב, אנקדוטה נאה היתה בגלגולה השני של שלישיית גשר הירקון, כאשר ישראל גוריון החליף את יהורם גאון בהרכב השלישיה. אריק אינשטיין חשש כי הקהל לא יסתגל לשינוי, ובסוף ההופעה שאלו בני העם (ואף בנותיו, יש להניח): "מיהו הגבוה הזה שמפריע להרכב הדודאים?".

לא מפתיע, אם כן, שלאחר מותו ממחלת הסרטן ב-1994 (מפחיד איך שהשנים טסות), חברו להם יחד אי אלו מחבריו והקימו רביעייה בשם "החברים של בני", ועד היום הם מופיעים פה ושם ברחבי הארץ המובטחת.

לא נוכל להיפרד בלי להזכיר את "אני גיטרה" שנכתב עבורו בידי נעמי שמר, לצורך אירוע שערך לכבודו הערוץ הראשון, עת היה כבר בערוב ימיו, והיווה למעשה מעין שיר פרידה מהאיש. נברך את אמדורסקי סיניור על שהותיר אחריו יורש מוסיקלי מוכשר, אסף אמדורסקי יבדל"א.

"לילה בחוף אכזיב", או "פגישה לאין קץ" וגם "אהבת פועלי בניין", יישארו עמנו לנצח. ממש כמו חלקת הקבר המכובדת שלו, כאן בכדורסלע-האתר.