ובמושב בית הלל, אשר באצבע הגליל העליון, נולד גדל ופרח איש הקיר, קיר הבטון, עידו קוז'יקרו.

יליד 1978 ושני מטרים וקצת גובהו, אבל לא איש של גובה הינו כי אם איש של כוח פנימי וחיצוני, ענווה ושמחת חיים, בן מושב וההתיישבות העובדת, ובכל אשר הלך ושיחק, עבד ולפעמים אף התיישב.

צמח ופרח בפרקט אשר בכפר בלום, מימי ילדותו ועד הפיכתו לשחקן נבחרת נחשב ומוערך. סמל לעבודה קשה, סיפר לא פעם כי בנעוריו אפילו לא היה שחקן חמישיה, אך מעולם לא נרתע ושלב אחר שלב טיפס ופרח מעלה וגם הצידה - נוער, נבחרת עתודה, שחקן בוגרים, שחקן חמישיה בבוגרים ועד היותו שחקן חמישיה באנקר בנבחרת הבוגרת. צעד אחר צעד, נחוש ואיתן. היה מגיע לאימונים בקיאק, היה מגיע.

חסון עד שמשון עידו, מאלף העגלים הלזה. מוצק שבמוצקים. אין חשש כי יזדקק לחזייה בעתיד כחלק מהסוסונים. גם ישבנו - סליחה על רכילות הזוטא והרמה הנמוכה - אינו סטייל מריו ביג תחת אוסטין. בקיצור, יותר פר-שור מסוסון, אבל גם כאלה כבר יש לנו בביצה, כידוע.

מעולם לא חשש מהתמודדות מול כל גבוה אשר בא מולו באשר הוא. ויכל להם, נו מה. אמלל רבים מגבוהי היבשת בכוחו, עמידתו החסונה, סגירתו המשובחה לריבאונד, רוח הקרב הבלתי נגמרת ואף במשחק התקפה נאה ולא מוערך דיו.

אם היה איזה דאבל דאבל בסביבה, לקח אותו בעוצמה ובצנעה אופיינית. איך אמר עליו נייט האפמן, אחד שאין לחשוד בו בחוש הומור: "קוז'יוואז'י הרג אותנו היום", סח בימים בהם היה הסנטר הכי טוב באירופה, חמוש ביונה לצידו.

בשקט בשקט, בכל קבוצה בה היה, גם לצד מכובדים וקלעים עד מאוד, הפך ל-MVP הסודי שלה, סוג של יונה קטנה, או בעצם, גדולה, גם כאשר חלק מגרש עם תותחים דוגמת הווווויל סולומון או חצי הצמד פ"פ, הלוא הוא דורון פרקינס. פועל אפור, שחור, לא הזיזו לו שמות התואר, לנצח משחקים הוא רוצה.

כל חובב הכדור הכתום יודע על פה את תולדות מלחמתו בעמלק הלטבי האימתני קספארס קמבאלה, אחד שאכל הרבה שניצלים, כולל כמה מוצפים בסטרואידים. אבל מול קיר הבטון פעם ועוד פעם קילל את היום בו עלה עלי פרקט.

כולל כמובן במשחק הבלתי נשכח בו היכתה הפועל ירושלים את ריאל מדריד ולקחה את גביע יול"ב, תואר-תואר, יאה וגם נאה.

גדל וצמח בגליל העליון והיה אוהד נלהב בימי שפר-ליף-קנדי-גיבסון-מאלו. בזכייה באליפות נראה רוקע וחוגג כפר צעיר על הפרקט. בהמשך הצטרף לקבוצה הבוגרת וזינק קדימה כאחד הריבאונדים המובילים בליגה. נתן גם שלוש עונות בירושלים, שתיים בנהריה ושתיים בחיפה. גם באלה התקרב לא פעם לתואר כזה או אחר, שברח לו בשל איזה טולברט פוחז כאן או שם.

גם בצרפת חלף לרגע או שניים, שיהיה, בגאווה נספר זאת. לעת עתה עושה עונות אחרונות בקריירה, כך נראה, בשילוב של גליל עם גלבוע אי-שם סמוך לג'נין.

רכז התרבות והצחוקים בכל קבוצה, נכס ביותר. אחת לשניים-שלושה קיצים מספרות שמועות על מעבר אפשרי למכבי ת"א והצעה כזו או אולי אחרת שקיבל ממנה. באועפ"כ, עידו, כיאה למושבניק, מעולם לא התפתה לשורות המכביזם. היה לו טוב בכל מקום, לא רץ ליד אליהו, מה יש לו לחפש שם.

חזר הביתה, כמעט, כאמור, לג"ג-שלנו, להראות לסוסונים הצעירים שעוד כוחו במותניו (זאת אחרי שמחלת נשיקה איכשהו הצליחה לעייפו לזמן מה). קיר בטון הינו. ומי לא מכיר את האיש שבקיר? הנה הוא כאן בהזדמנות זו.

לכבוד הוא לנו להושיבו בביצת הסוסונים, ויוסיף חופן נאה ממלח הארץ לשלולית הכבוד אשר בכדורסלע-האתר.

(נכתב בידי רן בורוכוב)