בנוסף, חלק מלהיטיה הגדולים היו גרסאות כיסוי לשירים של זמרים אחרים, כך למשל: The power of love הפלאי של ג'ניפר ראש, בו היא מרביצה תורה בקולה הערב, או forever young של אלפאוויל.

אף על פי כן ולמרות זאת, וגם למרות זאת ואף על פי כן, מקום של כבוד יש לה אצלנו. זמרת זמרת היתה, אמריקנית בעלת קול נאה כרפאל וייחודי מאוד, ששורשיה הרחוקים אי שם באירלנד ואיטליה.

הגברת החלה את דרכה כזמרת ליווי של ליאונרד כהן האלילי למדי, אבל פרצה ממש-ממש לתודעה הציבורית ב-1982 עם השיר הסוחף Gloria (במקור של אומברטו טוזי האיטלקי), שמקשה על היצור האנושי להישאר על כסאו מבלי לנוע באופן כזה או אחר. מספרים כי אז באותם ימים השמיע הטייפ הנשיאותי את השיר הזה מאות פעמים. בראניגן היתה אז בת 25 ונדמה היה, אף כי איש סביבה לא היה אביב לביא, שהיא הולכת לקריירה ארוכה ומוצלחת מאוד.

במהלך כל שנות השמונים והתשעים המשיכה לפזם ולהרביץ תורה וזמרה, ומדי פעם להבליח בלהיטים גדולים כמו Solitare, וכמובן להיטה הגדול מכולם: Self control ("אחת שיודעת משהו על שליטה עצמית" כינה אותה כבוד הנשיא פעם באחד האייטמונים), שהגיע עד למקום רביעי בארצות הברית, החמישי בבריטניה ודורג ראשון במצעדים של 7 מדינות ברחבי אירופה. אייטיז קלאסי, חתיכת שוס, ונדמה כי מדובר בשיר נהדר גם כיום, בימינו אנו.

כל זה טוב ויפה, אבל השיא האמיתי של הקריירה שלה הגיע כשלוש שנים לאחר מותה, ב-11 בדצמבר 2007, עת החליט נשיא הסיפרה ויו"ר הדירקטוריון להקדיש לוויל ביינום שני שירים שלה באייטמון אחד. אכן, כבוד גדול שמעטים זוכים לו. היתה ראויה לכבוד הזה, לורה בראניגן. ראויה בהחלט.

בתחילת אוגוסט 2004 חשה האלילה בכאב ראש, אבל לא ראתה בו עניין מטריד עד כדי הטרחת עצמה לבדיקות רפואיות. מקץ שבועיים נפטרה משבץ מוחי. קשה להאמין, אבל אמת היא זו ולא בדיה.

נכבד ונוקיר אותה עד מאד, ומדי שנה ביום פטירתה נרים כוסית לזכרה ונתענג על שיריה החביבים וקולה הקל לזיהוי.