ב-1.10.2011 ארז חזן בן 50. די מדהים כשחושבים על זה. עבורי, חזן תמיד היה דומה לאחד מהצעירים-לנצח האלה, שלא משנה מתי תפגוש בהם, הם תמיד נראים אותו דבר, וגם משחקים אותו דבר. כלומר, במקרה שלו, קולעים אותו דבר, שכן תותחן גדול היה האיש. אפילו לא ננסה להכחיש זאת.

הרקע הכדורסלני שלו ידוע, מוכר ומאוד מכובד. אביו, חיים, אחד מגדולי השחקנים בתולדות המדינה, כיכב בהפועל תל אביב ונבחרת ישראל בשלהי שנות ה-50' ובראשית שנות ה-60', עד שנאלץ לפרוש עקב מחלה קשה ברגליו והוא בן 27 בלבד. אחרי פרישתו אימן בהצלחה את הפועל ואף שימש כעוזר מאמן נבחרת ישראל. גם אמו של ארז, אסנת, היתה כדורסלנית בליגה הבכירה, אבל מי שסובר שמשמעותם של נתוני פתיחה שכאלה היא שהילד נולד עם כדור כתום ביד, טועה.

עד כיתה ט', פחות או יותר, התעניין חזן הצעיר בענפי ספורט אחרים בכלל, בהם אתלטיקה, שחייה וכדורמים. המפנה בקריירה אירע, עם הגעתו לגליל של גיורא דורי, שחקן עבר בעיקר בהפועל מגידו, ששיחק עונה אחת בהפועל ת"א, תחת חזן-האב. דורי צירף את ארז לקבוצת הבוגרים (מחלקת הנוער המפוארת של היום היתה אז בגדר חלום ותכניות מגירה בלבד), והשאר היסטוריה.

את זה שארז היה אתלט מצוין, כולם ידעו. עם הזמן, ובעיקר עם האימונים הקבוצתיים והאישיים, התגלתה גם הידית האדירה מכל הטווחים. גם העובדה שהנער צמח לכמעט שני מטר גובה, לא ממש הפריעה. פרט להפיכתו לבורג מרכזי בקבוצה המקומית, שטיפסה מליגה ג' עד לליגה הבכירה, זומן חזן לנבחרת הנוער (יחד עם דורון ג'מצ'י, אמיר בינו ואחרים) ובהמשך לנבחרת ישראל.

הזריקה שלו מבחוץ היתה אחת היפות והנקיות בהן נתקלתי. התמצאות מצוינת בכל רגע יחסית לסל, שחרור מהיר, אחוזים טובים מהשדה ומצוינים מהקו. גם פנטריישן מצוין היה לו, גם הגנה טובה, היה בין הריבאונדרים הטובים שבסמול פורוורדים, וכמובן פייטר בלתי נלאה ובלתי נדלה.

שמונה עונות רצופות שיחק בגליל, אחר כך שש שנים בהפועל ירושלים, חזר לשתי עונות לכפר בלום, עשה הפסקה לשנה אחת בהפועל צפת וחזר לשנתיים אחרונות בגליל לפני שפרש. נחשב תמיד לאחד השחקנים האהובים והאהודים בקבוצותיו. בסך הכל רשומות במאזנו 5,488 נקודות ליגה (מקום 12 ברשימת קלעי כל הזמנים), מתוכן 3,231 נקודות במדי הגליל, שני רק לברד ליף ברשימת קלעי הקבוצה לדורותיה. בשורות ירושלים קלע 1,945 נקודות (מקום חמישי בין קלעי הקבוצה). 26 פעם שיחק בנבחרת הלאומית וקלע 125 נקודות.

למרות הקריירה הארוכה והמוצלחת, בדומה ללא מעט שחקנים גדולים אחרים, גם מחזן ברחו והתחמקו התארים הרשמיים. קחו למשל את גמר גביע המדינה 87' בין גליל למכבי ת"א. המחצית הראשונה היתה במעמד צד אחד בלבד, זה של הגליל, ובסיומה הראה לוח התוצאות על 20 הפרש (39-59). בגליל כבר פינטזו על תואר היסטורי, אבל במחצית השנייה התעוררו קווין מגי, דורון ג'מצ'י, לי ג'ונסון והאווי לאסוף, ובסיום עוד גביע צהוב (86-95).

שנה אחר כך, דווקא זכתה גליל בגביע, אבל חזן כבר כיכב במלחה. צפונה הוא עלה שוב ב-93', בדיוק אחרי שגליל זכתה באליפות, ושלוש שנים אחרי שחזר לחרוך רשתות בכפר בלום, זכתה ירושלים בשני הגביעים הראשונים שלה. עד לסוף הקריירה, הגיע חזן לגמר גביע נוסף, ב-98', בו הפסידה שוב גליל למכבי.

לאחר פרישתו ממשחק פעיל, שימש כעוזרו של עודד קטש בקבוצה הבוגרת, ובתפקידים נוספים במערכת המקצועית. במקביל, ביסס את עצמו בעסקי הביטוח. מקורות יודעי דבר בגליל, טוענים כי גם לילדיו צפוי עתיד לא רע בכלל בכדורסל. בנו אלון, למשל, שיחק עם הנוער בהפסד של גליל למכבי ת"א בגמר הגביע השבוע.

נצטרך להמתין עוד אי אלו שנים ואם נחיה גם נראה האם גם דור ההמשך ירוויח בזכות עצמו את אחד ההישגים האישיים החשובים שבנמצא, שבניגוד לתארים שוליים כאליפות וגביע המדינה - יעטר גם יפאר את הרזומה של ארז חזן - מקום של כבוד בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר.

(נכתב בידי שחר הרמלין)