לצסק"א הוא הצטרף ב-2005 ובשש העונות שלו שם הגיע חמש פעמים לגמר היורוליג ופעמיים זכה בתואר. הראשון ב-2006 בפראג כשחקן עונה ראשונה בקבוצה, והשני ב-2008 במדריד שם זכה בתואר ה-MVP של הפיינל פור.

הזכייה בפראג, אגב, היתה ראשונה מבחינת צסק"א לאחר 35 שנים בלי התואר היבשתי החשוב ביותר. בשני המקרים, אגב, המפסידה היתה מכבי ת"א. ובשני המקרים שבהם צסק"א הפסידה בגמר זה קרה מול פנתינאייקוס, ובשתי נקודות בלבד בכל פעם.

"הזכייה הראשונה שלנו ב-2006 היתה מדהימה, כי בעבר הפסדתי כשחקן מכללות עם אוניברסיטת דיוק בפיינל פור ואחר כך הפסדתי גם עם בנטון טרוויזו בפיינל פור היורוליג. זו היתה הפתעה מבחינתי, כיוון שהתמודדנו נגד מכבי ת"א שהיתה אלופת השנתיים הקודמות ומרבית ההערכות היו שהם עומדים לזכות בתואר נוסף, מה גם שצסק"א לא זכתה בתואר עשרות שנים עד לאותו רגע", אמר לנגדון באחד מראיונות הסיכום לקריירה שלו. "אחר כך, לנצח שוב את מכבי, לקבל את תואר ה-MVP וכל זה סמוך להולדת בני הבכור – זו כנראה פסגת הקריירה שלי".

הוא סיים את קריירת היורוליג שלו במקום החמישי בכל הזמנים במספר השלשות שקלע (339) ובמקום השישי בנקודות (2,178) ובחטיפות (216). סקורר-שוטר היה. ונעים הליכות.

השנים שלו בצסק"א לצד כוכבים כמו רמונאס שישקאוסקאס, מתיאש סמודיש, ויקטור חריאפה וג'יי אר הולדן, היו יוצאות מהכלל פרט אולי לעונה האחרונה, 2010/11, שבה הקבוצה נקלעה לסחרור בעקבות חילופי המאמנים ועזיבתו של אטורה מסינה והודחה מהיורוליג עוד לפני הטופ 16.

איכשהו, בסדרת גמר הפלייאוף ברוסיה, בלי שישקאוסקאס ובפיגור 1-0 לאחר משחק שבו לנגדון נעדר, צסק"א הצליחה לזכות באליפות בסופו של דבר. היא גברה 1-3 על חימקי, כשהיא נהנית מהניסיון של לנגדון ששב לשאר משחקי הסדרה והיה בין הטובים בקבוצה עד לזכייה באליפות.

בשמונה מתשע העונות שלו באירופה הוא זכה באליפויות, כולל כל השש במדי צסק"א. שתי האחרות הגיעו עם אפס פילזן ובנטון טרוויזו. הוא נכנס לרשימה של שחקנים אמריקנים שהופיעו לאורך זמן ממושך במועדון אחד (לאו דווקא אך ורק באותו מועדון) כמו קווין מגי ואנתוני פארקר במכבי ת"א, וויין בראנדר ו-וולטר שצ'רביאק בריאל מדריד, ג'יי אר הולדן ששיחק לצדו בצסק"א ואחרים.

הבן אדם בן אדם, מה נגיד ומה נאמר: 6 הופעות בפיינל פור היוורוליג במשך שמונה עונות, 8 אליפויות בשלוש מדינות שונות, פעמיים בחמישיית העונה של היורוליג, נכלל ברשימת שחקני העשור של היורוליג (2010-2000)
- וצלף גדול מאוד מקו העונשין ומחוץ לקשת.

את רוב הקריירה שלו עשה באירופה, כולל עונה אחת בדינמו מוסקבה שטרם הוזכרה כאן עד עכשיו, אבל בואו לא נשכח גם זאת: "המתנקש מאלסקה" קראו לו בארצות הברית על שום צלפותו כי רבה, וכמובן על שם מקום הולדתו, שם גם גדל והתפתח. לימים צמח, התרומם והשתבח עד של-1.92 הגיע, והתגלגל לאוניברסיטת דיוק המאוד יוקרתית. הוא קבע שם את שיא השלשות לשחקן באוניברסיטה הזו לאורך הקריירה, עד שהגיע החבר ג'יי ג'יי רדיק ושבר אותו ב-2006.

האיש שיחק עם נבחרת ארצות הברית באליפות העולם ב-1998 באתונה, בזמן שב-NBA הכריזו על שביתה והנבחרת הורכבה משחקני מכללות ומבעלי ניסיון אירופי. לרגע אפשר היה לראות את הצמד המרטיט טרייג'אן לנגדון-וונדל אלכסיס באותה נבחרת. יאאא אולוהייים! זה הספיק למדליית ארד בלבד ומאותה נקודה והלאה דברים החלו ללכת קשה מאוד עבור האמריקאים במשך עשור שלם בכל הקשור לטורנירים בינלאומיים גדולים וחובקי עולם.

אחרי שנבחר בדראפט 1999 בידי קליבלנד הוא הפך להיות הראשון מאלסקה שמשחק ב-NBA. שלוש עונות שם הספיקו והוא יצא לאירופה כדי לשחק בטרוויזו-שלנו ואחר כך בפילזן-שלנו. עם רקע כזה כמעט ברור, שאם היה משחק גם כאן, בליגת קזינו, היה הופך כמעט בוודאות לחביב הסיפרה.

היידה טרייג'אן לנגדון, היידה, היידה, היידה! בוודאות אחד החביבים והמוצלחים מבין תותחני העידן האחרון (והדברים נכתבים ביוני 2011, כן? במקרה שחייזרים יגלו יום אחד את כתבינו השונים ויתקשו לחבר טקסט לזמן).

אגב, וזאת יש להבהיר אחת ולתמיד: אלא אם אני טועה באופן חד משמעי ונחרץ, טרייג'אן נקרא על שם הקיסר הרומי טריאנוס שחי בין השנים 53 ל-117 ושלט באימפריה ב-19 שנותיו האחרונות. באנגלית טריאנוס הוא טרייג'אן, נו, מה יש פה להבין.

ויאאא אולוהייים, אכן סקופון גדול הוא זה.

נוסיף את לנגדון המצוין לחיל התותחנים המכובד והגדול שלנו, ואחת לשנה ירצד שמו למעלה משמאל ביום הולדתו. לכבוד הוא לנו ליהנות משירותיו בחיל שלנו, לכבוד הוא לו להיות חלק מגדולי תורה ועולם.