זה היה צריך להגיע הרבה קודם, לא נוכל להכחיש זאת, אבל כידוע עדיף מאוחר מאשר אף פעם: לבאן מרסר, אחד הכדורסלנים הבולטים שהיו פה, מצטרף לביצת סוסוני היאור של כדורסלע-האתר.
14 עונות בישראל, שמונה הראשונות בהפועל ת"א וכל השאר מיד אחר כך במכבי ת"א. 4,516 נקודות בעונות הסדירות, מקום 21 בין קלעי הליגה בכל הזמנים. איש גבוה (2.08 על פי גרסה אחת, 2.10 על פי אחרת, שרגלו האחת קצרה מעט מהשנייה ומכאן תנועתו המתנדנדת שהלכה ובלטה ככל שמשקלו גדל עם השנים. מרסר הגיע לכאן כבעל גזרה דקה יחסית, ויצא מכאן עם ביג-ביג-תחת ומשקל כבד.
איש מיוחד. היה לי הכבוד להכיר אותו בתקופתו כשחקן מכבי ת"א. חם ולבבי מאוד. קולו שבור-מרוסק, גופו גדול וחיוך על פניו רוב הזמן. הזיכרון הכי חזק שלי ממנו לא לקוח מהמגרש דווקא, אלא מאחת הנסיעות לאירופה כאשר ישבתי במטוס שורה אחת מאחוריו. לפתע הסתובב לעברי ושאל בן כמה אני. "26", עניתי. הוא התעניין אם יש לי חברה קבועה ואם אני מתכוון להתחתן בקרוב. "חבל לחכות. אתה צריך להתחתן", הוא המליץ, "נישואין זה טוב, זה חשוב" אמר וחיוך בעיניו. החיוך המרסרי הזה. זו היתה עונת 1993/94. האחרונה שלו כשחקן, האחרונה שלו בישראל.
לא יודע מה-מי-מו ולמה, את זה אני זוכר יותר מכל דבר אחר. אולי בגלל שהתעניינות אישית כזו מצד שחקן כמותו היא לא עניין שנתקלים בו לעיתים קרובות.
עם כל כך הרבה עונות מאחוריו בליגת קזינו, מרסר הוא לבטח אחד החוסמים הטובים ביותר בליגת קזינו בכל הזמנים, אם לא הטוב מכולם. אלא שבכל עונותיו כאן לא היו סטטיסטיקות ממוחשבות וברובן לא נספרו חסימות בכל מקרה. כך או אחרת, אחרת או כך, בצעירותו היה חוסם טוב יותר מאשר בעונותיו האחרונות, אז כבר היה כבד יחסית וניתר פחות גבוה.
מבנה גופו מוזר, עם פלג גוף עליון גדול וחזק ורגליים דקות. הריצה המתנודדת ודאי לא סייעה לרושם הראשוני. אבל כשמרסר עלה למגרש הוא הראה תמיד שהוא לא רק חוסם גדול אלא גם ריבאונדר טוב ושחקן התקפה לא רע בכלל. עם השנים התלות ההתקפית בו הלכה ופחתה ככל שהתבגר וגם כי במכבי, להבדיל מתקופתו בהפועל, היו עוד כלים משמעותיים מתחת לסל. הוא שיחק לא מעט פעמים כשהוא מכופף ומחזיק במותניו, מנסה לקרוא את המהלך הבא או סתם אוסף חמצן. חולצה מתחת לגופיה, צ'אקה נאה מחצי מרחק ואינטליגנציה שעטפה את המשחק שלו בכל מהלך. זה האיש.
מרסר שיחק באוניברסיטת ג'ורג'יה יחד עם דומיניק ווילקינס וגם טרי פייר, שהתגלגל אף הוא לישראל. הוא נבחר בסיבוב השלישי בדראפט 1980 (מספר 60) על ידי סן אנטוניו ספרס, אבל לא קיבל חוזה, והגיע להפועל ת"א בתחילת עונת 1980/81. שימי ריגר היה אז המאמן ובמקור הפועל התעניינה בשחקן אחר, אבל בסופו של דבר נחת מרסר לקריירה מקומית ארוכה בהרבה משיכול היה לשער בהתחלה. שמונה עונות רצופות הוא שיחק באדום-לבן והפך לאחד הסמלים הבולטים באוסישקין, כשהוא נאבק בכל כוחו בדרבים נגד אולסי פרי, ארל וויליאמס ושאר הגבוהים של מכבי.
לא פלא, לפיכך, שאוהדי הפועל כעסו עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ כאשר מרסר עבר ישירות למכבי ת"א בקיץ 1988. עוד לפני כן היו רינונים על כך שהשחקן סגר במכבי תוך כדי סדרת הגמר בין שתי הקבוצות. מאוחר יותר, כשהמעבר בוצע בפועל, לא היה כוח בעולם שיוכל לשכנע את אוהדי הפועל אחרת: הם ראו בו בוגד שסגר עם מכבי במהלך העונה ונטש את הקבוצה לאנחות. למרסר, כמובן, יש הסברים שונים על יחס קר בסוף דרכו באוסישקין, עיכובי שכר וזרים חדשים שקיבלו יותר כסף ממנו כבר בעונתם הראשונה. הוא כמעט חתם בראסינג פאריס, אבל אז הגיעה מכבי והוא עבר אליה.
אירוע זכור מאוד התרחש בסדרת הגמר בעונת 1991/92, שוב בין מכבי להפועל ת"א ובהשתתפות שועי עולם כמו פרוויס שורט, השריף האלמותי ומייק מיצ'ל. חצי דקה בערך בתוך המשחק החמישי והקובע חבט מרסר בפניו של שטיינהאור באופן שחייב כנראה הרחקה, אבל השופטים בחרו להסתפק בעבירה מכוונת. הנה זה כאן. חבטה? מרסר טען לימים שסטר לתומר שהתגרה בו ומשך בגופייה שלו.
הוא זכה עם מכבי ת"א בחמש אליפויות, 4 גביעים והגיע איתה פעמיים לפיינל פור האירופי ב-1989 ו-1991, אבל למרות הקו הקדמי שכלל גם את קווין מגי וקני בארלו – ספליט של דינו ראדג'ה וטוני קוקוץ' ניצחה אותם בפעם הראשונה, וברצלונה של אאודי נוריס בשנייה.
אחד המהלכים הזכורים שלו היה נגד הפועל חיפה בסדרת פלייאוף, כשקלע סל ניצחון חשוב מחצי מרחק ומנע הדחה ומבוכה גדולה ממכבי ת"א. בנוסף, היה חלק מהקבוצה כשזו איבדה את תואר האליפות ב-1993 לראשונה מאז 1969. הוא לא רצה לפרוש עם סיום מר כזה והמשיך לעונה אחת נוספת ואחרונה, בה מכבי החזירה לעצמה את התואר. לפני עונת 1994/95 קיימה עבורו מכבי משחק פרידה ביד אליהו נגד אולימפיאקוס, שהסתיים בניצחון יווני.
כאן תמצאו 34 דקות מתוך שידור המשחק בערוץ הראשון.
כדאי למצוא זמן פנוי ובמיוחד להגיע לדקה ה-23 ולנאום של אברהם פלדה, שמעורר עליו את כעס אוהדי מכבי.
ב-1985 הוא התאזרח. מרסר שיחק 79 משחקים בנבחרת ישראל בהם קלע 1,246 נקודות ומחזיק באחד הממוצעים הגדולים בין שחקני הנבחרת לדורותיה (15.8). ברוב הופעותיו הגבוהים שלצידו בנבחרת היו חביב הסיפרה תומר שטיינהאור והיונה ההנפלדית רם הדרג. איזה קו גבוהים, יאאא אולוהייים! וזה אפילו חרוז.
אחרי שעזב את הארץ שב לארצות הברית, החל לאמן קבוצת בנות בקולג' בשם ספלמן באטלנטה, והיה מנהל מקצועי שם. בשלב כלשהו התגרש מאשתו שרון, אם שלושת ילדיו דיון, אלכס וגבריאל, שגם הם נושאים אזרחות ישראלית נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.
מאוחר יותר, כאזרח ישראלי וכאוהב המדינה, גויס על ידי הקונסוליה הישראלית באטלנטה למאמצי ההסברה של ישראל בארצות הברית. הוא עסק בין השאר בקירוב לבבות בין הקהילה האפרו-אמריקנית ליהודי אטלנטה. הוא היה, אגב, השחור הראשון בנבחרת ישראל. האיש ביקר מאז פרישתו מספר פעמים בישראל ותמיד למען מטרות טובות.
בן אדם-בן-אדם, לא נכחיש זאת.
כיום, כשממדיו גדולים עוד יותר משהיו ביום פרישתו והוא עב למדי, יש להושיבו בביצת סוסוני היאור של כדורסלע. היה ביג מן בכיר, היה, ואין ספק שמקומו איתנו.
17 שנים אחרי פרישתו כדורסלע-האתר חולק כבוד רב ללבאן מרסר האגדי, ואחת לשנה, ביום הולדתו, נרימה כוסית לחייו ושמו ירצד בפינה השמאלית למעלה.
