גיליאם, ששינה את שמו מארמון לארמן סמוך לסיום הקריירה שלו כשחקן, עשה זאת כי נמאס לו משיבושים תכופים בפי רבים. "חשבתי שאם פשוט אשים שם E במקום O יהיה לאנשים קל יותר לבטא. אנשים ביטאו את שמי אר-מון, אבל אני לא מוסלמי, או דתי או משהו כזה".

13 עונות שיחק ב-NBA אבל עוד קודם לכן התפרסם כאחד הפורוורדים הטובים בתולדות אוניברסיטת UNLV – הלוא היא נבאדה לאס וגאס. בתקופה שלו היא נחשבה לאחת הטובות ביותר בארמות הברית וסיימה במאזן 11-93. בעונה האחרונה שלו שם, 1987, הוא הגיע איתה לפיינל פור ונבחר לחמישייה הראשונה של האירוע. 988 נקודות היו לו בעונתו האחרונה באוניברסיטה, יותר מכל שחקן אחר שהופיע בנבאדה לאס וגאס עד היום.

הוא היה חלק מנבחרת ארצות הברית שהורכבה משחקני מכללות באותה תקופה, וזכתה במדליית הזהב באליפות העולם במדריד. יחד איתו שיחקו בין השאר דייויד רובינסון, טום האמונדס, קני סמית' ודריק מקי. לוט אולסון, מאמן אריזונה אז, הוביל את החבורה הזו לניצחון על ברית המועצות ולמקום ראשון.

הוא נבחר במקום השני בדראפט 1987 וסיים את העונה הראשונה בחמישיית הרוקיז כשחקן פיניקס. מפה לשם היו לו 13 עונות ב-NBA, שאותן חילק מלבד הסאנס גם בין שארלוט, פילדלפיה, ניו ג'רזי, מילווקי ויוטה. מספרית, היו לו עונות נאות כרפאל במיוחד בניו ג'רזי ושארלוט. השורה התחתונה מראה 13.7 נקודות ו-6.9 ריבאונדים על פני 929 משחקי עונה סדירה לאורך הקריירה, ועוד 8.9 ו-4.6 ב-34 משחקי פלייאוף.

הרבה הספדים בהקשרי כדורסל הושמעו לאחר מותו, אחד מהם של ג'רי טרקניאן אוכל המגבות, מאמנו בנבאדה לאס וגאס, בן 80 בזמן המקרה, שאמר בפשטות מה שכולם הרגישו: "אני מזועזע ממותו של אדם ואישיות בסדר גודל של גיליאם בגיל צעיר כל כך". אגב, צמד חרוזים הינו: טרקניאן כונה "הכריש", גיליאם כונה "הפטיש".

אחרי הפרישה הוא אימן קצת פה וקצת שם בכדורסל המכללות, וב-2005 חזר מפרישה בגיל 41 כדי לשמש כמאמן-שחקן בקבוצת ה-ABA של פיסטבורג. הקבוצה סיימה במקום ה-6 מתוך 48 קבוצות וגיליאם זרח וזהר גם יחד עם 23.8 נקודות ו-9.1 ריבאונדים, שמראים עד כמה היה טוב, או עד כמה הליגה רעה. הוא נבחר לנבחרת המזרח במשחק האולסטאר של הליגה והיה ל-MVP שם עם 32 נקודות ו-15 ריבאונדים. יאאא אולוהייים! איזה מספרים.

כרינו לו חלקת קבר, לגיליאם. ינוח בנחת אצלנו ואחת לשנה ירצד שמו למעלה משמאל וניזכר כולנו במעלליו.