ישנם שני אלילי זמר אשר היו נשואים לנשים העונות לשם ריטה. אי לכך, ועל מנת שלא ליצור בלבול בין השניים נבהיר ונזכיר כי הבחור נטול השיער הוא רמי קליינשטיין, שיחיה לאורך ימים ושנים. הבחור השני, בעל הראסטות, הוא-הוא נסטה רוברט מארלי, הידוע בכינויו בוב מארלי.

ילדות לא פשוטה היתה לידידנו בעל הראסטות (שהשתייך, באופן מאד לא מפתיע, לדת הראסטאפארי), עם אבא לבן ואימא שחורה בימים שבהם, איך לומר בעדינות, אף אחד לא ממש צפה שיום יבוא ובאמריקה יהיה נשיא שחור.

כך או אחרת, אחרת או כך, רוברט הצעיר גדל והתגלגל מפה לשם עד אשר פגש בקלמנט "קוקסון" דוד, מפיק מוזיקלי שלקח אותו תחת חסותו ולמעשה הפך אותו לאליל זמרה ורגאיי.

מארלי (שגם זכה לכינוי "טאפ גונג", אולי כמחווה למאירק'ה רב הרושם ואולי לא) הקים את להקת The Wailers (המייללים, בעברית צחה) ויחד איתם החל לחרוך את במות העולם, בלהיטים חסרי תקדים כמו, Get up Stand up, גרסת כיסוי ל- I love her של הביטלס, וכמובן הלהיט הגדול מכולם, I shot the sheriff שהוקדש בעבר בידי נשיא הסיפרה לדורון שפר, לאחר משחק אלילי במיוחד בו שיתק את השריף דייויד ת'רדקיל עטור הצלקת, אי אז בימים.

נתקשה גם לשכוח את iron lion zion הנאה כרפאל לפחות.

גם לאחר פירוק הלהקה המשיך מארלי להופיע תחת השם "בוב מארלי והוויילרס", ואף שחרר להיטים פלאיים כמו No woman no cry.

איש הראסטות היה פעיל מאד בתנועות פוליטיות ודתיות כהנה וכשמה, ובמהלך פעילותו אפילו נורה פעם אחת ונפצע, ככל הנראה בידי מתנגדים פוליטיים. דבר זה לא מנע ממנו להמשיך את סיבוב ההופעות שבאמצעו היה כמתוכנן.

בסופו של דבר, בגיל 36, הכריע הסרטן את בוב מארלי והוא נקבר לאחר כבוד במוזיאון שהוקם על שמו בעיר הולדתו בצפון ג'מייקה.