מעשה שהיה כך היה: באחת ההופעות שלו גילה רוי אורביסון כי שכח את משקפי הראייה שלו במטוס, ובלית ברירה השתמש במשקפי שמש אופטיים שהיו ברשותו. ראה כי טוב (משחק מילים, כן?), והמשיך ללכת עם משקפי שמש אופטיים במהלך הקריירה – והופ, מיתוס נולד. יש שיאמרו לכם כי היה האיש לבקן, יש שיאמרו כי היה עיוור, אבל שום כלום מזה אינו נכון. יד המקרה וזהו.

מלבד הרכבת משקפי שמש עשה רוי אורביסון עוד אי אילו דברים בקריירה, כגון הלהיטים "Only the Lonely", או "In Dreams" ואחרים, אבל בליבנו הוא ייזכר לנצח, קודם כל ולאחר מכל בזכות השיר האלילי במיוחד "Oh, Pretty Woman", והסרט שבא בעקבותיו בכיכובה של ג'וליה רוברטס, שהיא, ובכן, חתיכת פריטי וומן בפני עצמה, לא נכחיש זאת.

אבל בואו נעשה רגע סדר. האליל אשר נולד בטקסס, מדינתם של האב הבן ורוח הקודש לבית בוש, הקים את להקתו הראשונה בגיל בר מצווה. מוכשר היה הילד. מפה לשם חלפו השנים והחבוב מצא את עצמו בקריירת זמרה רצינית, משתף פעולה עם אגדות כמו הביטלס, הרולינג סטונז, ובוב דילן-שלנו.

בחייו האישיים ספג אורביסון כמה מכות כבדות, עת אשתו נהרגה בתאונת דרכים,(השיר Caludette נכתב לזכרה), ושנתיים לאחר מכן נהרגו שניים מילדיו בעת שריפה שפרצה בביתו.

הקריירה המוזיקלית שלו, לעומת זאת, עלתה ופרחה ואף מחוץ לארצות הברית הוכתר החבוב לאליל רשמי. באנגליה, בגרמניה, בצרפת, בהולנד במזרח אירופה ואף באוסטרליה הרחוקה.

פרסים רבים קטף האיש ולאחר מותו מהתקף לב ספדו לו גדולי הדור במילים חמות. אלביס פרסלי למשל הכתיר אותו כ"זמר הגדול בעולם".

אבל מי שעלה על כולם היה רוברט צימרמן, הלא הוא בוב דילן, שאמר: "אורביסון... חצה סגנונות. הוא שר את שיריו בשלוש או ארבע אוקטבות, דבר שעושה לך חשק לנהוג את מכוניתך מעבר לצוק. הוא שר כמו פושע מקצועי... קולו היה יכול להעיר את המתים, תמיד משאיר אותך ממלמל 'אני לא מאמין'. בשיריו היו שירים בתוך השירים. אורביסון היה רציני להחריד – לא נער פרחח. שום דבר דומה לו לא שודר ברדיו".

נאה כרפאל, מה נאמר.

דבר יו"ר הדירקטוריון: יאאא אולוהייים! איזה ציטוט אדיר של דילן, ואיזו מחמאה מאלביס. אודה ולא אבוש: אורביסון קנה גם אותי. אליל עצום ממדים היה.