יפה ירקוני בכלל לא אהבה שקראו לה זמרת המלחמות. היא היתה הרבה יותר בעניין של שלום, אבל הפטריוטיות שלה, האהבה הגדולה לחיילי צה"ל והנכונות להופיע בפניהם גם בחזית, ושירים כמו "האמיני יום יבוא" ו"באב אל ואד" שאותם ביצעה, העניקו לה את הכינוי הזה.
אלילת הזמר העברי הזו נולדה כעשרים שנה לפני קום המדינה, ובצעירותה הופיעה בהרכב משפחתי עם אחיה בבתי הקפה של תל אביב.
בעלה הראשון התגייס לצבא הבריטי יום לאחר חתונתם, ונהרג במהלך מלחמת העולם השנייה. השיר "אורי" נכתב לזכרו. ירקוני עצמה שירתה בהגנה ובצה"ל. פטריוטית.
אפרופו האהבה לחיילי צה"ל שהוזכרה קודם, איתרע מזלה של ירקוני והתבטאות שלה בזמן מלחמת חומת מגן פורשה באופן לא נכון, וניתן היה להבין כאילו היא השוותה בין חיילי צה"ל לבין הנאצים. הסערה התקשורתית שקמה בעקבות דבריה גרמה לביטול טקס שתוכנן לכבודה על ידי אמ"י. אבל, כנהוג במדינתנו הקטנטונת, מה שהיה אתמול בכותרות בצבעי אדום זועק, היום משמש לעטיפת דגים. הסערה התקשורתית שככה, והטקס התקיים במועד מאוחר יותר.
גם את פרס ישראל קיבלה האלילה, ועוד בשנת היובל למדינה. נאה, לא נכחיש זאת.
לא רק שירי מלחמות ביצעה היפה, גם שירים כמו "שחרחורת" ו"ארצנו הקטנטונת", לצד שירי ילדים מוכרים ומפורסמים כמו "עגלה עם סוסה", "הדואר בא היום", וכמובן "לאבא שלי יש סולם" שהפך להיות פס הקול של פרסומת שזכתה לאיזכור בכדורסלע-האתר.
אם כבר נגענו בענייני סערות תקשורתיות דה לה שמאטע ופיקנטריה, ניתן להזכיר גם כי התקשורת נהגה ליחס לה יריבות עם אלילה אחרת, שושנה דמארי. הן אמנם הקליטו שירים ביחד, אבל למי אכפת, העיקר שיש כותרת. דני ליטני סיפר פעם ששאל את שושנה דמארי אם היתה שופכת דיו על שמלתה של יפה ירקוני. "דיו?", ענתה בפליאה, "חס וחלילה. אני הייתי שופכת עליה חומצה".
כך או אחרת, אחרת או כך, השתיים שוכנות היום זו לצד זו בחלקת ההנצחה כאן בכדורסלע, וטוב ויפה הדבר הזה עלינו.
