הוא החל בחיי פשע, ופלירטוטים עם המאפיה הקרובה למקום מגוריו, ואז, כשהבין שאין הרבה עתיד בחיי הפשע וכדי להימנע ממעצר, הוא התגייס לצבא.

נראה לכם שזה עזר לו? קדחת. החבוב נהג להבריז מאימוני סוף השבוע, כי הם התנגשו לו עם הופעות.

ראו שרי הצבא כי כך, ובעטו אותו מן הצבא. מכיוון שנבעט משם ישב בכלא כמו ילד טוב, שילם את חובו לחברה האמריקנית, והלך לעשות את מה שהוא באמת טוב בו. מוזיקה.

והוא היה טוב, ללא ספק. בכל מה שקשור למוזיקת R&B (רית'ם אנד בלוז) ופאנק הוא היה אליל מאין כמותו. ארבעה להיטים חסרי תקדים שלו אף זכו במקום הראשון של מצעד הR&B האמריקאי.

כך באו לעולם Super Freak האגדי החביב מאוד על הנשיא, ו-You and I חסר התקדים, למשל.

כראוי וכיאה לאמן פאנק (הוא לא היה רק זמר, הוא היה גם תמלילן, מלחין, ומה לא), חי לו האליל חיים פרועים ומופרעים שאף העלו עליו את חמתם של כל מיני כאלה ואחרים, אבל הוא, מה אכפת לו. במקום להתרגש מהביקורת הוא הלך ושחרר לרדיו את I love you Mary Jane, או בתרגום חופשי לעברית, אני אוהב מריחואנה.

ולא רק מוזיקה עשה החבוב, הוא גם כיכב קלות בתעשיית הסרטים, פה פרק בהאנה מונטנה, שם הופעת אורח בצוות לעניין. לא משהו שבונים ממנו קריירה, אבל בהחלט נחמד. דייב שאפל, קומיקאי אמריקאי, הקדיש פרק שלם בתוכניתו "המופע של שאפל", להסתלבטות על ריק ג'יימס ועל צ'ארלי מרפי (אחיו של אדי מרפי), מהפרק הזה בסדרה נלקח משפט הקאלט "I am Rick James, Bitch!'' , ג'יימס עצמו כל כך התלהב מהעניין שכשבא לטקס שבו העניקו לו פרס על מפעל חיים, זה מה שהוא אמר במיקרופון.

אהבה גדולה אהב ריקי ג'יימס את העשב המתוק, ובשנת 2004 נפטר בשנתו, כשבדמו אוסף חומרים כזה שיכול לספק סופר פארם קטן במשך שנה-שנתיים כמו כלום.

לא הראשון ומן הסתם גם לא האחרון, פה ב"לזכרם - מוזיקה", שמרי ג'יין גמרה לו את החיים. אולי יום אחד יחקור מישהו את הקשר בין יצירה לסמים, ואולי לא. מה שבטוח זה שבכל שישה באוגוסט, נרימה כוס לזכרו של ריק ג'יימס, ונזמזם לעצמנו את "סופר פריק".