כך או אחרת, אחרת או כך, מוריס גיב נולד. ולא לבדו, יש לציין. 35 דקות לפניו ילדה אמא גיב את אחיו, רובין, ושלוש שנים קודם לכן את בארי, האח הבכור. השלושה האלה הרכיבו את הבי ג'יז (B פור ברדרס, G פור גיבז, כן?).

שלושת האחים, בריטיים על פי מוצאם, ואוסטרלים על פי ילדותם, החלו להתמסחר אי שם בשנות ה-60, וב-1966 כבר היו הלהקה הבכירה באוסטרליה. הלהיט שלהם Spicks and specks חרך את מצעד הפזמונים ביבשת הדרום-מערבית, והכל היה מוכן לקראת כיבוש בריטניה וארצות הברית.

בשנת 67 חזרו השבאב לכור מחצבתם בממלכה המאוחדת, ואף כבשו אותה בגאון עם הלהיט New York mining disaster 1941, ואז, כמו שקורה הרבה פעמים, החלו בלאגנים כהנה וכשמה. העובדה שהם היו אחים לא סייעה להפחתת המתח (יש אומרים שאף להיפך), ומפה לשם נפרדו דרכיהם של האחים. ושוב, כמו שקורה בהרבה הרכבים אחרים, אחרי קריירות סולו לא מי יודע מה, החבר'ה הבינו שמה שטוב לאתוס פורתוס וארמיס טוב גם להם. הם חזרו לאחד כוחות, וב-1975 כבש הלהיט שלהם Jive talking את פסגת המצעד האמריקני.

מאז ועד היום, פחות או יותר, או לפחות עד מותו של מוריס (אגב, ככל שהאייטמון הזה מתקדם אני מתפלא על כך שבחור בריטי- אוסטרלי מתהדר בשם מוריס. מוריס זה לא מרוקו?) המשיכו הבי ג'יז לנגן. אנחנו מדברים על סדר גודל של 50 שנה, כן?

הם זכו בשבעה פרסי "גראמי", נכנסו להיכל התהילה של הרוקנ'רול ודורגו במקום ה-12 בין הלהקות המוצלחות ביותר בעולם על ידי מגזין הרוק "רולינג סטון".

שירם, stayin' alive, לא עמד לו, למוריס, והוא מת במפתיע. בשנת 2003 נותח מוריס בבטנו. במהלך הניתוח, חטף התקף לב ומת. מדי שנה בשנה נרימה כאן כוסית לזכרו ולכבודם של שני אחיו המוכשרים.