למה בחרתי לפתוח בזה? כי מרווין גיי סירב פקודה ובעקבות כך הודח מחיל האוויר האמריקאי, הרבה לפני שדרכו רגליה של גברת כורם בשערי בית הספר למוזיקה רימון.

אז חיל האוויר האמריקאי הפסיד חייל, ואנחנו הרווחנו אין ספור להיטים ענקיים. ולא רק להיטים אלא גם לוחם אגדי, יען כי מרווין גיי היה הראשון להילחם בחברת התקליטים מוטאון, שסירבה לתת לזמרים לכתוב חומרים אישיים משלהם. "צריך שיהיה סדר", אמר שם חבוב כזה או אחר, אבל מרווין גיי לא ממש שם עליו. הלך, כתב, נאבק שיאשרו לו להקליט את זה ואחרי שהצליח וכבש כל מצעד פזמונים על גבי היבשת, הסכימו במוטאון לשחרר את החבל לעוד כמה חבובים.

כבר בשנות ה-60 גיי התפרסם עם מספר להיטים, ביניהם הדואט עם טאמי טרל Ain't No Mountain High Enough‏.

לאחר מכן הוא החל להקליט לבד, ובמסגרת המאבק הקליט את האלבום What's Going On. מה שמעניין במיוחד באלבום הזה היא העובדה שגיי הקליט אותו כי נמאס לו להיות "זמר של מצעדים". למרבה האירוניה האלבום הזה כבש את כל המצעדים שוב. נו, לא נראה לי שהוא התלונן.

מרווין גיי אמנם התחיל את דרכו כסולן מקהלת כנסיה, אבל זה לא מנע ממנו לעסוק רבות בחומרים מיניים ובוטים עד מאד בשירים רבים שכתב, ביניהם גם Sexual Healing‏.

הכנסייה ההיא, שמרווין גיי כיהן בה כסולן, כנראה לא ממש השפיעה על מאמיניה. לראיה, אביו של מרווין, שהיה הכומר של אותה כנסיה, לא התרשם מהדיבר "לא תרצח", המופיע בהולי בייבל, ובמהלך ויכוח על זכויות יוצרים שלף אקדח וירה בבנו, יום אחד בלבד לפני יום הולדתו.

לו הייתי שומע ברדיו את הידיעה על מותו ואת העובדה שאביו ירה בו הייתי סבור שזו מתיחת 1 באפריל כושלת. למרבה הצער, זוהי המציאות והמציאות היא זו.

נשארנו עם השירים (I heard it through the grapevine, mercy mercy me הם עוד שני להיטי ענק שלא הוזכרו עד עכשיו), ועם פינת ההנצחה בכדורסלע-האתר.