בארי וייט, שכונה בידי מעריציו "מאסטרו" עוד בימים שצביקה פיק חשב שפייטים ובגדים זה שני דברים שונים, גדל באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. לא ב-UCLA המפורסמת והנודעת ברבים אלא באוניברסיטה של החיים או בקיצור ולעניין: שכונת פשע.

כבר בגיל 10, בו ילדים מתחילים בדרך כלל את דרכם בתנועת הנוער הקרובה למקום מגוריהם, בארי-שלנו התייצב בסניף הכנופיה הקרוב לביתו, ונרשם בו כחבר מן המניין. בגיל 17 הרים החבוב צמיגים של קאדילק בשווי $30,000 ועל כן נשלח למחבוש (שלא תבינו לא נכון, נתנגד בזאת לכל סוג פשיעה, אבל יאאאא אולוהים, 30,000 דולר לצמיגים? יש בזה משהו מרשים, לא נוכל להכחיש זאת).

מפה לשם יצא החבוב מן הכלא והבין שבדרך הזו הוא לא יגיע רחוק. אי לכך ובהתאם זנח את דרכי הפשע והתחיל להנעים בקולו. הרווח הכפול כולו שלנו.

ווייט הקים את להקת Love Unlimited שכללה את אשתו לעתיד גולדין ג'יימס, אחותה לינדה ובת דודתן דיאנה טיילור. הוא כתב והלחין להן את "Walking in The Rain" שנכנס למצעדי הפזמונים ברגע שיצא מן האולפנים (משחק מילים שכזה).

אבל הלהקה הייתה רק חימום לקריירת הסולו שלו. החבוב הפציץ בשנות ה-70 להיטי נשמה על ימין ועל שמאל. "Can't Get Enough of Your Love, Babe" "You're the First, the Last, My Everything" ‏ "Change" ‏הם רק כמה בודדים מלהיטיו. לחובבי הז'אנר, שיטוט אינטואיטיבי בצינורות היוטיוב בעקבות האליל מומלץ במיוחד.

סדרת הטלוויזיה "אלי מקביל" השתמשה בשיריו כפסקול, סאות'פארק יצרה דמות בהשראתו ובמשפחת סימפסון הוא התארח בכמה פרקים. אם זה לא אליל, אז מה כן?

בשנת 2003, ביום העצמאות האמריקאי, נפטר בארי וויט ממחלת כליות. לכבוד הוא לנו להושיב גם אותו על בימת הנגנים בחלקת 'לזכרם – מוסיקה' - אתר ההנצחה של כדורסלע-האתר.