כשאטה ג'יימס נולדה, אמא שלה, הגברת דורותי הוקינס, היתה בסך הכל ילדה בת 14. ולא, לא נשואה. כשהיא הגיעה לגיל 14 היא לקחה איתה שתי חברות ויחד הן הקימו את להקת "האפרסקים", זה אולי נשמע כמו שם מצחיק ללהקה של ילדות קטנות ותמימות, אבל השיר The Wallflower שאותו ביצעו הגיע למקום הראשון במצעד ה-R&B בשנת 1955. 53 שנים אחר כך הלהיט הזה נכנס גם להיכל התהילה של פרסי הגראמי. תשמעו אותו, תחליטו לבד האם זו החלטה מוצדקת או כן.

הילדונת גדלה ובשנות ה-50, ה-60, וה-70 הקליטה כמות להיטים כזו שזמרים רגילים יכולים רק לחלום עליה. גולת הכותרת של אותן שנים (ויהיו שיאמרו של הקריירה כולה) הוא ללא ספק הלהיט חסר התקדים At Last. אי אפשר לשמוע אותו פעם אחת ולא לעשות ריפיט, ושוב ריפיט, וריפיט דריפיט. להיט ענק, מה יש לומר. אבל At Last היה לא רק להיט ענק אלא גם השיר שהוכיח שהיא אכן אול אראונד, כשהגיע למקום השני במצעד ה-R&B, ובמקביל למקום ה-47 במצעד הפופ של בילבורד.

עם ההצלחה הגיעה, איך לא, גם ההתמכרות לסמים.

בשנות ה-60 וה-70 היטלטלה האלילה בין מאבקים בסמים לבין הקלטת להיטים והופעות ענק, ובשנות ה-80 הפסיקה להופיע ולהקליט.

זה נראה היה כמו סוף הקריירה, אלא שאלילים גדולים לא נגמרים כל כך מהר. ב-1994 היא הוציאה את האלבום Mystery Lady: Songs of Billie Holiday שזיכה אותה בפרס הגראמי הראשון שלה.

משם ועד מותה פחות או יותר היא חזרה להופיע ולזכות בתארים ופרסים כהנה וכשמה (בין 1989 ו-2009 זכתה 14 פעמים בפרס "זמרת השנה" בתחומי הבלוז והנשמה, יאאא אולוהייים. 14 פעמים ב-20 שנה!) ובשנת 2012 נפטרה מלוקמיה ואלצהיימר. נעריכה ונעריצה עד מאד.