הוכחות? בבקשה, הנה רשימה חלקית בלבד של הישגיה: חמישה פרסי גראמי, שישה פרסי המוזיקה האמריקאית, 11 אלבומי זהב או פלטינה, 12 סינגלי זהב, פרס אוסקר ופרס גלובוס הזהב בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר ועוד כהנה וכשמה.

השיר הראשון שאיתו התפרסמה האלילה (טוב, לא ממש הראשון) היה
"Love to Love You Baby". בהתחלה הוא לא זכה להצלחה מי יודע מה, אבל אחרי שהקליטה לו הדונה גירסה ארוכה יותר, עם פרובוקציה קטנה בצידה (גניחות שגרמו לסערה ציבורית ואף להחרמת הסינגל על ידי מספר תחנות רדיו) קפצו מניות השיר והוא הפך ללהיט רשמי למרות הפרובוקציה, ואולי בגללה. אין פרסום רע, נוהגים לומר האומרים. האם זה נכון? לא נכחיש זאת, אף לא נאשר.

מפה לשם החלה סאמר לייצר אלבומי זהב בקצב זהה לזה שבו וויל סולומון פולט "יו נואו" בריאיון ממוצע. בשנת 78' היא כיסתה את הבלדה "MacArthur Park" וכבשה את פסגת מצעד הסינגלים בארצות הברית ואת ליבו של נשיא הסיפרה באחת (האמת, לאחר ששמעתי את השיר אני מוכרח להודות שיש דברים בגו).

האלילה המשיכה ללהוט ולהלהיט (ראוי להזכיר גם את "Hot Stuff", שיר דגול, ללא ספק) עד תחילתן של שנות ה-80, אז החלה להתמתן ההצלחה המסחררת והגיעה רגיעה מסוימת. מפה לשם התפרסמו בשמה גם אי אילו התבטאויות כנגד הומוסקסואלים. היא אמנם הכחישה את השמועות, אבל מעריצים רבים החזירו לחנויות את הדיסקים שלה במחאה. נו, עכשיו תגידו אתם אם יש או אין פרסום שלילי.

הקריירה שלה המשיכה להתנהל על מי מנוחות עם הבלחות במצעדים פה ושם. בשנת 2009 הוזמנה סאמר לאוסלו, שם הופיעה בטקס פרס נובל לשלום שחתנו היה אחד, ברק אובמה. בגיל 63, שלושה חודשים בלבד אחרי וויטני יוסטון, הלכה גם דונה סאמר לעולם שכולו טוב, והותירה אותנו עם הזיכרונות, השירים ופינת ההנצחה בכדורסלע-האתר.