שמא נתחיל? שמא אינדיד.

AP נבחר בדראפט 1997 על ידי ניו ג'רזי נטס, עבר מיידית בטרייד לפילדלפיה ולאחר שנתיים המשיך לאורלנדו. לא השאיר חותם רב בקבוצות הללו, בין השאר בגלל פציעות, ועבר לשחק ב-CBA. לאחר מכן, ועל אף נתונים סטטיסטיים לא מרשימים במיוחד, הוא חתם בעונת 2000/2001 במכבי תל אביב ונכנס לתודעה של כולנו וללב של רבים מאיתנו.

את פארקר ראיתי לראשונה בטורניר תל אביב של קיץ 2000/01. זכור לי שהדבר הראשון שאמרתי לאבא שלי כשראיתי אותו בחימום היה "מי זה 8? השחקן החדש שהביאו?" ואבא שלי ענה "כן, נדמה לי פארקר". ואני אמרתי "נראה מבטיח". בעונות שבאו לאחר מכן, לא הבנתי בכלל מה הוא עושה פה - בליגת קזינו הקטנה שלנו, ואיך קבוצות המנש ויתרו עליו בקלות.

ההתחלה אמנם הייתה קשה ועד היום שומעים על זה שגרשון את בלאט חשבו להחליף אותו בתחילת אותה עונה, אך עם הזמן השחקן יוצא הדופן הזה הלך וצבר בטחון, הלך וצבר מעמד והראה לכולם את מה שהוא יודע. והוא יודע הרבה. מסוג השחקנים שיש להם הכל - קליעה, חדירה, מסירה, ריבאונד, ראיית משחק וחכמת משחק ובעיקר - קלאסה. אומרים האומרים ומדווחים המדווחים שמדובר בשחקן שהוא קודם כל בנאדם גדול. ואין ספק שזה עשה את העבודה מולו ואיתו לקלה ולנוחה יותר.

פארקר שיחק במכבי תל אביב במשך חמש עונות (עם עונה אחת הפסקה בין הקדנציות, שאת רובה העביר ברומא לצד הוראס ג'נקינס וקרלטון מאיירס). הוא היה חלק מהשושלת של העשור הקודם שכללה בנוסף אליו את שאראס, וויצ'יץ' ובאסטון וסיפקה לאוהדי מכבי תל אביב משחק חכם מאין כמוהו. ותארים. הרבה תארים. בכל חמש העונות של פארקר, הגיעה מכבי תל אביב לפיינל פור היורוליג, זכתה בשלושה מתוכם ולא איבדה תואר בזירה המקומית.

ופארקר? במהלך תקופתו בצהוב זכה ב-12 תארים וגם בתואר ה-MVP של ליגת קזינו, MVP של פיינל פור היורוליג (שני התארים ב-2004) ופעמיים נבחר ל-MVP של היורוליג (עונות 2005 ו-2006). בנוסף, בעונת 2010 נבחר לחלק מקבוצת העשור של היורוליג. וכמובן שהוא זכה לאהבה ואהדה שמעטים זוכים לה במחוזותינו. נדמה שאפילו שונאי מכבי לא יכלו שלא לאהוב אותו.

ביורוליג הוא עומד על ממוצע נקודות של 16.3 למשחק, 55.9% לשתיים, 41.1% לשלוש, 81.1% מהעונשין, 5.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים. וכל זה, על קצה המזלג, מה שהפך אותו לשחקן הגדול ביותר (בעיניי) שנחת בישראל.

בתחילת עונת 2005/06 קלע פארקר את סל הניצחון נגד טורונטו במשחק ידידות, ובסיום אותה עונה עזב את ישראל ועבר לשחק בשורות אותה טורונטו. שיחק במדיה במשך שלוש עונות ולאחר מכן עבר לשחק בקליבלנד לשלוש עונות נוספות, עד להודעה על פרישה כשהוא בן 37. בקליבלנד שיתף פעולה עם הגדולים - בין היתר, שאקיל אוניל ולברון ג'יימס. קריירת המנש שלו הוכיחה עוד יותר עד כמה הוא שונה וייחודי. החבוב הלך בגיל 31 להגשים את החלום, הבין שלא יוכל להיות אותו השחקן שהיה באירופה, המציא את עצמו מחדש והפך לקלע אימתני עם כ-42% מהשלוש בעונות בטורונטו וקרוב ל-40% במדי קליבלנד.

בלי ששמנו לב, עברו יותר שנים מאז שעזב את מכבי לעומת השנים שבהן שיחק בשורותיה. נדמה כאילו רק אתמול ראינו אותו מרחף ביד-אליהו, מוסר אסיסט מהסרטים או עולה לג'אמפ שנראה בלתי אפשרי ויחד עם זאת כל כך פשוט כשהוא עושה את זה.

כשמסתכלים אחורה מבינים עד כמה היינו בני מזל שהתאפשר לנו לראות אותו בפעולה. ועוד במשך חמש עונות. במציאות של היום, שבה אם שחקן זר נשאר שנתיים רצוף באותה קבוצה הדבר נקרא "המשכיות", אפשר להעריך עוד יותר את פארקר ואת מה שעשה כאן.

שב נא עימנו בחיל התותחנים, חבוב שכמותך, ונרים כוסית לחייך אחת לשנה ביום הולדתך.

(נכתב בידי שירה ברזל)