נדמה כי הקריירה של האחיות פוינטר הלכה בדיוק בתלם אותו התוותה נעמי שמר בשיר "אני גיטרה". הן החלו מדואט של האחיות ג'ון ובוני, התקדמו לטריו, עת הצטרפה אליהן אניטה, ובשיאה של הלהקה ביצעו שירים בגרסת קוורטט כאשר גם האחות רות הצטרפה אל הרביעייה המזמרת.

אבל בניגוד לשירה של נעמי שמר זה כנראה כן הפריע, כי בשלב מסוים בוני נטשה את הלהקה לטובת קריירת סולו. כנראה שזה כן הפריע.

אבל לא על בוני אנו מדברים היום כי אם על אחותה ג'ון, מובילת הלהקה. גם היא, אגב, פרשה מהלהקה מפעם לפעם, אבל לא רק לצרכי קריירת סולו, אלא בעיקר לצרכי גמילה כאלה ואחרים. אכן כי כן, גם הגבירה ג'ון פוינטר לא הייתה נקיה משימוש בחומרים מפחיתי עכבות, כפי שהם נקראים בעגה המקצועית.

אבל בואו נעזוב את הקטעים האלה ונתמקד במה שהיא הייתה טובה בו באמת. מוזיקה קצבית ו"כיפית במיוחד להאזנה" כפי שהגדיר כבוד הנשיא. מה למשל?

באופן אוטומטי השיר הראשון שעולה הוא automatic, ולצדו גם jump (for my love) הקופצני והאהוב (כן, אתם מזהים פה את משחקי המלים). היה גם קאבר לשיר fire של ברוס ספרינגטין האלילי כשלעצמו, וגם שירים שקטים ורכים יותר, דוגמת slow hand.

בגיל 53, בעודה די צעירה לכל הדעות, הכריע הסרטן את ג'ון פוינטר, והיא הלכה לעולמה כשהיא מוקפת בבני משפחתה ובאחיותיה האוהבות. עכשיו היא באה בשערי כדורסלע-האתר, ופה תשכון כבוד עם אלילים ושועי זמר אחרים. ומדי שנה, בפינה השמאלית עליונה, יזכרוה כל בנות העם ובניו (יען כי גם אנחנו פה לפעמים).