האם זו רק מקריות שלאסוף הווארד למד במכללת הרווארד? זאת לא נדע לעולם, כפי הנראה, ובכל זאת, כפתיח, זה יופי של קונץ.
הווארד-מה-הרווארד, את העבר הרחוק של לאסוף אנחנו לא באמת מכירים, אלא יותר את קטע הכדורסל הישראלי בקריירה שלו. אמנם היה זה אי-אז בימים, עת שחור היה שערנו במאת האחוזים, אבל תמיד נזכור את הופעותיו של ה-2.10 המגושם-משהו עם הידית הרכה במיטב קבוצות ארצנו.
לאסוף, יליד 1955, היה מה-2.10 האמיתיים האלה, יו נואו, לא ה-2.10 על פי דיווח של סוכני שחקנים, שעם נחיתתו בנמל התעופה מתקצר ל-2.05. הקשר הראשון שלו עם ישראל היה ב-1977, כשהגיע אז למכבייה. מפה לשם, נשאר בישראל ל-15 שנים.
הוא שיחק שלוש עונות בהפועל חיפה, שש במכבי ת"א, וגם בהפועל ת"א, רמת השרון, הפועל ירושלים ומכבי חדרה, ואם ישנה תחנה שנשכחה כאן הרי זו הוכחה נוספת לכך שזיכרוננו, מה לעשות, כבר לא תמול-שלשום הינו.
כאזרח ישראלי לכל דבר ועניין הופיע לאסוף 99 פעמים בנבחרת ישראל. נכבדו על כך. הוא קלע במשחקי הנבחרת 930 נקודות, ונעריכו גם על זאת. איך לא סידרו לו הופעה 100, לעגל את העניין? חבל.
מה נזכור מהאיש המכובד הזה, שהלך לעולמו, למרבה הצער, בחורף 2013 לאחר מאבק במחלת הסרטן?
את הצ'אקה המופתית מחצי מרחק.
את שפמו המטופח במיוחד והעובדה שבעודו עומד על קו העונשין וממתין שהשופט ימסור לו את הכדור, נהג להרוויח זמן וליישר ולסדר אותו לפני הזריקות. וכמובן, על הדרך וכמעט בו-זמנית, גם את משיכת המכנסיים כלפי מעלה
את הססנותו בזריקה מבחוץ בחלק מתקופת שהותו במכבי ת"א, ואת רחשי חוסר הסבלנות של הקהל ביציעים.
את הדאנק על בוב מקאדו אי אז במשחק נגד מילאנו, עת נשרקה עבירת תוקף אבל הנקודות אושרו.
ולעיתים, גם את מאבקו, כאריה ממש, מול גבוהים אתלטיים ממנו בהרבה. היה בו משהו רכרוכי מצד אחד, אבל אינטליגנציה הן על המגרש והן מחוץ לו שגרמה לכבד אותו. וכשהוסיף עליה את מה שנקרא רוח לחימה' פתאום אפשר היה להרגיש שמדובר בשחקן כדורסל ממש טוב. פשוט ככה: טוב, חכם ויעיל. אחד שאתה רוצה אותו איתך.
איכשהו, אפשר היה להעריך שאולי יתחבר, אולי יישאר, כמו ברודי וקפלן ושלכטר ובלאט וקורנליוס, אבל לאסוף לקח את רגליו כשסיים את הקריירה שלו ועזב. נבכה את הרגע.
בדמיוננו, לא פחות, ראינו את לאסוף חוזר לישראל ומקבל תפקיד מקצועי מוביל כדי להרים מחדש על הרגליים את הפועל חיפה, ולהחזיר את הדרבי לאזור הכרמל המוריק. או את ג'ף רוזן, נניח, מצרף אותו כיועץ לענייני כל מה שבא לו. העיקר שייקח ויביא את האיש המכובד הזה לישראל עם כל משפחתו. ברם אולם, מאוחר מדי.
