ג'ים בוטרייט, ובקיצור ג'ימבו, היה מאלילי ילדותי, אתקשה להכחיש זאת. הימים הם ימי השחור-לבן וערוץ אחד, מעט קשקשת שדרים ופרשנים ובאופן כללי – שידורים בודדים בלבד. ימי חמישי הם קודש לאוהדי הכדורסל ולא רק הם. מכבי ת"א היא בפירוש קבוצה שממגנטת אליה חצי מדינה לפחות. המסעדות ריקות, הרחובות שוממים. אכן כי כן, הרבה לפני שהגיעו לכאן כל הרודני ביופורדים והמלקולם תומאסים המתישים.
ובימים ההם מולך בישראל ובאירופה בחור מזוקן עם ידית נפץ שאין כמותה וכמותה אין. בוטרייט היה פורוורד שתקן, שמיטיב להתבטא דרך הקליעה. כל היריבות הגדולות והחזקות ביותר באירופה באותם ימים – אמצע השבעים ותחילת השמונים – ספגו ממנו צ'אקות ללא רחמים בג'אמפ מופתי ובלי מלים.
בוטרייט הגיע למכבי ת"א ב-1974. באיזה קולג' הוא שיחק? מאיזו קבוצה הגיע? מי התעסק בדברים האלה בשנים ההן. היום אנחנו יודעים ששיחק שנתיים ביוטה סטייט, אבל אז מה שהיה חשוב באמת הוא, שבגמר 1977 נגד מובילג'ירג'י וארזה בו הושג התואר האירופי הראשון של מכבי ת"א, האיש הזה קלע 26 נקודות, יותר מכל שחקן אחר בקבוצה. ארבע שנים אחר כך, כשהוא משמש כקפטן, קלע 12 נקודות בניצחון על סינודינה בולוניה, 79-80.
בוטרייט הוא כנראה הקפטן היחיד בתולדות מכבי ת"א שלא זכה לקבל לידיו את התואר ולהניף אותו כמקובל. קהל שהתפרץ לתוך המגרש לאחר אותו ניצחון בשטרסבורג סחף אותו הרחק מהגביע ובתוך המהומה נמסר הפרס לידי שמוליק זיסמן, שפשוט היה בסביבה וקיבל לידיו מנציג פיב"א את הגביע, לפני ששניהם טובעים גם הם בתוך ההמון הצוהל.
אליל היה, כאמור. אם כי שתקן ומזוקן, ככל הזכור, שהתקשה לקבץ סביבו רגעים אמוציונליים ואולי כלל לא ביקש זאת לעצמו. בעוד כל העיניים הלכו אל מיקי-מוטי, ולפעמים גם אל לו סילבר האגדי ואולסי פרי - נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שבוטרייט היה סוג של תעלומה יחסית עבור האוהד הממוצע.
לא ידעו עליו הרבה, לא ידעו.
מי שהביא אותו לכאן היה יהושע רוזין ז"ל, שאמנם חיפש באותה נקודת זמן סנטר ולא פורוורד, אבל התרשם שעם ידית כזו יהיה חבל לפספס את הבחור. התרשם ופגע.
הרביץ משהו כמו 16 נקודות למשחק ב-93 משחקים עם מכבי ת"א בגביע אירופה. התייצב גם לשירות לאומי בנבחרת ישראל ושיחק בה 25 פעמים (13.9 נקודות למשחק).
ב-1982, אחרי שסיים את חלקו במכבי ת"א, עניין של שבע עונות, פרש בגיל 31, ככל הידוע (מה זה פה, לא היתה איזו הצעה גרנדיוזית מאיזו קבוצה אירופית?) וחזר הביתה לארצות הברית. ואתם יודעים מה, כמה שחקנים זרים או מתאזרחים אתם מכירים ששיחקו אך ורק בקבוצה אחת לאורך כל הקריירה המקצוענית שלהם ולא בשום קבוצה אחרת? בוטרייט היה כזה.
בוטרייט הוא חבר בהיכל התהילה של איידהו. הוא הפך להיות מורה בבתי ספר תיכון, מאמן כדורסל ומפעיל מחנות קיץ מדי שנה. איזה אליל. עכשיו הוא כאן בחלקת 'לזכרם' המפוארת של כדורסלע-האתר. נמשיך עד יומנו האחרון לנצור את הרגעים היפים שהשאיר אחריו.
