למרות המראה השמנמן והמסר שהוא משדר - תן לי לנמנם בשמש - עסקינן בבהמה אדירה למדי. על אף היותה צמחונית, כל אשר יעשה טעות ויתקרב יותר מדי, במיוחד כשיש איזה גור היפו בסביבה, עלול לחטוף איזה ניב של חצי מטר ישר לקישקע.

ברם, הכל עניין של יחסי ציבור.

ומתוך קישור קלוש זה נגיע לעניין: החבר החדש בביצת סוסוני היאור שלנו, אחד מכובד ביותר יש לציין, חמוש בכל הקריטריונים המרכזיים, ואף וואחד שחקן.

זאק רנדולף הוא האיש, AKA המכובד Z-BO, איש ממפיס בשנים האחרונות.

נשבור אחרונה רגע: נולד בערבות אינדיאנה אי אז ב-1981. מתנשא לגובה 2.06, והערכה אישית שלי - היה בגובה הזה כבר בכיתה ג'. לגבי המשקל, ובכן, יש כזה, ולא מעט. קראתי איפשהו על 116 קילו עלובים, וברשותכם, לא אכבד הערכה מגוחכת זאת אפילו בתגובה.

עבר שנה בקולג', מישיגן סטייט, חלק פרקט עם ג'ייסון ריצ'רדסון המעופף, ועד הפיינל פור הגיעו. הספיק לו. אז, בקושי בן 20, זינק היישר לפורטלנד.

יחסי ציבור כבר אמרנו? החבוב הצעיר נחת בקבוצה שנודעה בשם הפורטלנד ג'ייל בלייזרס. אהבו שם אקשן החבר'ס, ואקשן הם אהבו. גם היו לא רעים על המגרש, לפעמים, אבל מחוץ למגרש, היו דווקא מאוד רעים. אז גם זכריה הצעיר לקח חלק במעללים.

אלכוהול כאן, תקיפה שם, קצת מרוצים לא חוקים, כאלה.

מה שכן, מן הון לשם, הפך לוואחד שחקן, ואחרי שלוש שנים זכה בתואר השחקן המשתפר בליגה.

מספרים הוא נתן שם, מספרים רציניים. 80 משחקים של 20 ו-10 בנקודות וריבאונדים, לא הולך ברגל, בטח לא במערב (ימי שאק ודאנקן, בל נשכח, לא גפרורי המזרח). אחר-כך נסע לקטוף תפוחים. היש במה טובה יותר לסוסון מאשר ביצת המדיסון סקוור גארדן?

אוי ואבוי, כך נשיב. טיימינג זה הכל בחיים, ומר זאק הגיע לניקס בתקופת אייזיה תומאס, שכנראה ייזכר, בצדק, כמנהל-מאמן המזעזע בתולדות הארגון. וסוס יאור, כשהוא נכנס לביצה גועשת ומבורדקת, שום דבר טוב לא ייצא מזה.

אז הלך משם. יש יגידו נזרק. לקליפרס.

ושם ? נו מה, ברור שלא, זה מקום לסוסונים? קליפורניה? אך, שנאמר, טיימינג זה הכל בחיים.

לכל סוס יש ביצה, ולכל אלביס יש ממפיס.

מצא את ביתו החבוב, וחיש קל, במשקל כבד, התבסס כוואחד עוגן רב מידות ברחבות הדובים.

השערה אישית: למרות שהשם "גריזליס" הולך עם ממפיס עוד מגלגולה הקודם בעיר ונקובר, כל עוד רנדולף שם, השם בהחלט מתאים ומייצג כהלכה את רוח המועדון.

שחקן של פעם קוראים לו החבר'ס. לא קופץ מעל מעטפה, אבל מה, מתחת לסל הוא חתיכת ארל וויליאמס. עצבן, נלחם על כל כדור, נלחם גם בלי כדור אם צריך, אחד שלא מסתבכים איתו ככה סתם. פניו השמנמנות מטעות. איננו איזה כרמלו 'דוריס' אנתוני, האיש לא לוקח שבויים.

בעידן הסמול בול המודרני, מדובר באחד האחרונים שרק תנו לו כדור מתחת לסל, וזוזו מהדרך.

וראו זה פלא, אפילו יחסי הציבור שלו, השתפרו פלאים.

כבר לא הפרחח שהורס את חדר ההלבשה, אלא אשכרה מנהיג ולוחם שסוחב אחריו קבוצה אלי קרב. אולסטאר אמיתי, בזכות, והדובים שלו מגיעים לגמר המערב.

נסכם. ישבן מכובד, פני תינוק שמנמנות, איש רחב במידותיו ושולט ברחבותיו, וכמובן - סרט ראש ובריאות נפשית מאותגרת קמעה.

וולקאם לביצתנו, סוסון יקר. מקום כבוד שמור לך כאן, היכל התהילה מבוסס, לכל החפץ בבוץ להתבוסס.

כתב: רן בורוכוב-סוקולוב