ברוקלין לו ריד, הפח הדוקר"

(ברוקלין, אהוד בנאי).

שאלתי פעם את אהוד בנאי לפשר השורה הזו, מי זה לו ריד הזה ולמה הוא פח דוקר. וכך ענה לי אהוד: "לו ריד הוא זמר יהודי אמריקאי, יליד ברוקלין, שכתב הרבה על השכונה, ובעיקר על הצד היותר אפל שלה. ואם הרב שלמה קרליבך עם התפילות המתוקות והמוארות שלו, הוא הסנה הבוער - הרי שלו ריד, עם שיריו הקוצניים והקשוחים הוא פח דוקר (ברוקלין הוא שיר שעוסק בדברים הפוכים, בעולמות סותרים, שחיים בכל זאת יחד)".

לו ריד. הזמר היחיד עלי אדמות שנתן את שמו לעכביש. ממש ככה.

אבל בואו נתחיל בהתחלה, אי שם בשנות ה-60, בפרברי העיר ניו יורק, שם יושב לו ריד הצעיר וכותב שירים לחברת ההקלטות פיקוויק רקורדס. הוא כותב שיר פארודיה בשם "היען", שמסתלבט על סוגי הריקודים שהיו נהוגים אז. החברה מבינה שיש לה להיט ביד, וכותב להיטים באולפן, והיידה, מרכיבה סביבו להקה וככה הוא פוגש את ג'ון קייל. בשנת 1965 הם כבר מופיעים בלהקה שנקראת "ולווט אנדרגראונד". הלהקה, כפי שקורה פעמים רבות בעולם הזמר, זוכה לעיקר תהילתה רק לאחר שיורדת עליה העלטה, אבל גם בתקופת פעילותה במחצית השנייה של שנות השישים, היא היתה פופולרית ואהובה עד מאד. להיטים רבים היו ללהקת מחתרת הקטיפה, נסתפק באזכור של Heroin ושל Venus In Furs הבועטים מהאלבום הראשון, ואת Sweet Jane או Rock N Roll הרכים יותר מאלבומה הרביעי של הלהקה, והאחרון בו השתתף ריד.

לאחר מכן פרש החבוב מן הלהקה ופצח בקריירת סולו עצבנית, שורטת והולכת נגד הזרם ונגד הכל. הוא שר על זנות ועל אלימות, על רוצחים, נרקומנים ופושעים. הוא השמיע הקלטות של ילדים הזועקים לאמם (בשיר the kids), ואפילו שיר המביע תקווה להיות אופוסום ("Like a Possum").

אבל לא נסיים את האייטמון על לו ריד בלי לזכור לו לטובה את יצירת המופת Perfect Day. מספיק להאזין לשיר הזה בלבד כדי להבין איזה אמן ענק הוא היה, וכמה איכותית הייתה המוזיקה שיצר.