מייסון, שההקשר הישראלי שלו היה ויישאר לעד כמי שכמעט הגיע למכבי ראשל"צ בשלב מסוים, הגיע עם הניקס לגמר ה-NBA בעונת 1993/94. הוא שיחק אז, בין השאר, לצד פטריק יואינג, ג'ון סטארקס וצ'ארלס אוקלי, וניו יורק הפסידה בשבעה משחקים ליוסטון רוקטס. באותו זמן הוא זכה בתואר השחקן השישי של העונה.

בסך הכל עברו עליו 13 עונות ב-NBA, כאשר מלבד הניקס הופיע גם בשארלוט, מילווקי ומיאמי. פיל ג'קסון, נשיא הניקס ובעבר מאמן שיקאגו בולס שפגש את מייסון וניו יורק לא מעט כיריב משמעותי במזרח, אמר עליו: "לא היה קשוח ונועז ממנו, כמתחרה שעמד מולו בזמנים הגדולים של מפגשי שיקאגו וניו יורק, הוא תמיד בלט במדי הניקס".

מייסון ייזכר גם בזכות התספורות המוזרות שיצר סכין הגילוח על ראשו, ובהן נהג להשתעשע מפעם לפעם. "מייסון היה מוכן לצאת לקרב בכל פעם שעלינו למגרש יחד במשך חמש עונות", אמר עליו יואינג, "אזכור אותו בזכות הנחישות, ההחלטיות והכוח הגופני הרב שהיה לו".

מייסון נהג להוקיר תודה לפאט ריילי, מאמן הניקס בימיו שם, וסיפר כי הוא היחיד שנתן לו הזדמנות ראויה וראה בו דברים שמאמנים אחרים לא ראו בו. בסגנונו הקשוח והפיזי, אשר שיקף את ימיו של ריילי כשחקן, מייסון סימל את הדרך בה רצה המאמן לראות את שחקניו משחקים עבור המועדון. מאוחר יותר בקריירה, אגב, ב-2001, השניים חברו שוב במיאמי. שם הוא גם השיג את הופעתו הראשונה והיחידה באולסטאר.

מייסון שיחק בטנסי סטייט ונבחר בסיבוב השלישי בדראפט ה-NBA של 1988 על ידי פורטלנד טריילבלייזרס. הוא יצא לשחק בטורקיה ו-ונצואלה לפני שהצטרף לראשונה ל-NBA, ועשה זאת בניו ג'רזי ודנבר. הוא שיחק גם בליגות חצי מקצועניות, ה-CBA וה-USBL. בקיץ 1991 קיבל הזמנה לשחק עם הניקס בליגת הקיץ ומצא בה את ביתו החדש לטווח ארוך.

לאחר מכן שיחק ארבע עונות בשארלוט כאשר הראשונה שבהן היתה הטובה ביותר לאורך הקריירה שלו: 16.2 נקודות, 11.4 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים בממוצע, לצד ארבעה טריפל-דאבלים שרשם.

היו לו 882 משחקים בליגה הסדירה (10.9 נקודות ו-8.3 ריבאונדים), ועוד 96 בפלייאוף (9.5 נקודות ו-6.6 ריבאונדים).

"מייסון הוא דוגמא מצוינת לכל השחקנים שמנסים להתקבל ל-NBA, למצוא בה מקום ולשרוד בה", אמר אדם סילבר, הקומישינר של הליגה. "האוהדים העריכו את הקרבתו בצד ההגנתי ויכולתו לבנות מהלכים בצד ההתקפי".

בניו, אנתוני מייסון ג'וניור ואנטואן המשיכו בדרכו ובחרו בכדורסל.