רבים הרימו גבה ורבים עוד יותר שתיים. לא הבינו מה תעשה מכבי עם שחקן ציר לבן וגמלוני ליד הנפלד צחור הכנף ודאלאס קומג'יס עתיר הניסיון והרזומה שנדמה היה כי הוא מעבר לשיאו. היתה תחושה שהוא מוחתם כתוכנית ביטוח, פרויקט עתידי, או פתרון של חוסר ברירה וחסכנות בכסף. לימים סיפר פיני שדייויד ראה אותו במקרה בקלטת, שעה שעקב אחר בוסמנים שהיו מועמדים לקבוצה, אך באותה עת קרא חבר הכנסת העתידי שלח למהר ולחתוך את הבחור, שכן העמדה מספר 4 כבר תפוסה ועם שני שחקנים זרים באותה עמדה אין מה לעשות . קומג'יס, כך הוא סבר, טוב בהרבה מהאלמוני ורבים הסכימו עימו.

האפמן הפתיע את כולם והפך לכוכב הגדול של הקבוצה לצד אריאל מקדונלד. הפתיחה הייתה צולעת עם הפסד חוץ אצל אולימפיאקוס, אבל בהמשך מכבי התאוששה יפה והאפמן החל לשלוט ברחבות, גם מול מי שנחשבו לשחקני ציר בולטים. הוא לקח על גבו את מכבי עד משחק הגמר, כשבדרך סייע לה לעבור את סדרות ההצלבה. הקבוצה הפכה להיות מלהיבה ומרשימה, רבי פנחס וקינג דייויד רקדו על הקווים והאפמן על הפרקט. בתחילה הטביע וניזון יפה ממסירות של מקדונלד ושל היונה, אך חיש מהר החל גם לחסום, לקלוע מחצי מרחק, לחדור על שחקני ציר גבוהים וכבדים ממנו, להחזיר להנפלד מסירות נפלאות לקרש סל ואפילו לקלוע שלשות. האיש שבא פחות או יותר משום מקום הפך לשם דבר וכוכב ענק. בשיאו דייק ב-19 מתוך 19 קליעות עונשין בבולוניה-העיר, כדי להשיב לצהובים את יתרון הביתיות. אנשים קשרו את עצמם באזיקים לקופות לילה לפני תחילת המכירה כדי לקנות כרטיסים למשחק השלישי והמכריע. הוא שרף את מורסאן, הענק הרומני, עשה צחוק ממרלון מקסי הבריון ונעצר רק אצל רברצ'ה ואוברדוביץ', שהצליחו להצר את צעדיו ולצמצם את דקות המשחק שלו בזכות בעיית עבירות בגמר.

לעונה השנייה הוא כבר חזר טוב יותר ומאיים יותר והפעם איש לא עצר אותו בדרך לתואר, עם פארקר לצידו במקום קומג'יס. אכן, לא היה צורך בשני זרים על אותה עמדה ואחרי העונה הראשונה, כבר לא היו לאיש ספקות מי צריך ללכת. אגב, פארקר, שהיה בהמשך השחקן הטוב באירופה ללא תחרות והפך לאחד הגדולים בתולדות המועדון הצהוב, חסה אותה עונה בצלו של האפמן.

יום אחרי הזכייה נסעתי ברכבת במדי א' מצוחצחים עם גופיה צהובה בולטת תחתם. הייתי משוכנע שביום שכזה, נייט יכול להגמיש אפילו את פקודות מטכ"ל.

בעונה השלישית כבר קיבל חוזה ראוי וחזר ברגע האחרון אחרי שאופציית ה-NBA נפלה ברגע האחרון. הראש שלו כבר היה במקומות אחרים, דיוויד עדיין למד את תפקיד המאמן הראשי וגם הקעקוע על הכתף התחלף מלוגו ה-NBA לדרקון מסולסל. יחד עם בשוק וניקולה הצעיר התקשה האפמן לשחזר את יכולתו, אך נותר כוכב גדול ושם מכובד מאד.

הרומן שלו עם ג'ניפר עלה אותם ימים מדרגה והוא הציע לה נישואין על חוף הים של תל אביב. האפמן שהצליח לעבור ממדורי הספורט לחדשות, כבש בסערה גם את מגזיני הפנאי והנשים.

אחרי שלוש עונות מוצלחות במכבי עשה את המעבר הבלתי נמנע לליגה הטוב בעולם והיה בדרך להיות הלהיט החם הבא, אלא שפציעת ברך קשה קטעה לו את הקריירה חודשים בודדים אחרי שחתם על חוזה בטורונטו. כמו שעלה מהר, כך גם דעך.

בדיעבד, גם חייו האישיים דעכו במהרה והנישואין המתוקשרים לג'ניפר הסתיימו בגירושין. גם חייו דעכו מהר. בגיל ארבעים הודיע שלקה בסרטן אלים במיוחד וסופני ונותרו לו עוד חודשים בודדים לחיות. בפועל, היו אלו ימיו האחרונים ובניגוד לפרוגנוזה הרפואית, האפמן הלך לעולמו תוך כחודשיים.

הוא הותיר אחריו יתום ואלמנה, מורשת כדורסל אדירה שנבנתה בשלוש שנים בלבד והמון לבבות שבורים של אוהדים ששמח והלהיב רק שנים בודדות לפני שהלך לעולמו.

(נכתב על ידי אביעד קורמן)