אז מה בעצם הופך את דריל מונרו מחבוב לחביב? התשובה קלה: הוא קצת סוסון יאור, קצת תותחן והרבה אליל. מהרגע הראשון שהוא נחת בארץ והצטרף למכבי ראשל"צ, היה ברור שמדובר בשחקן מיוחד: לא בדיוק סנטר אימתני במובן המסורתי, אם כי בליגה שלנו מסוגל לעשות פוסט אפ על כל שחקן; קצת נמוך ואיטי עבור פאוור פורוורד, אבל חזק לפחות כמו כל 4 יריב והוכיח שהוא מסוגל גם לקלוע מבחוץ; אולי הוא בכלל פוינט סנטר?

עוד שאלה שחייבת להישאל בעניינו, היא כיצד גילינו אותו כל כך מאוחר. האם החיסרון בסנטימטרים ואתלטיות גרם למאמנים לחשוש לצרף אותו וגרם לו להתחיל את הקריירה בהולנד? אולי נדבקה לו תדמית רעה או שסבל מציונים נמוכים שגרמו לכך שאף מכללה בדיוויז'ן 1 לא הציעה לו מילגה וגרמה לו לשחק שנתיים בקולג' קהילתי? ואולי בכלל היה צריך להתחיל מלמטה, ממקומות כמו ליגות המשנה באיטליה ובצרפת, כדי להתפתח מבחינה מקצועית ואישיותית?

כך או אחרת, אחרת או כך, למכבי ראשל"צ הוא הגיע מוכן. הילד בן 30 והגיע הזמן מבחינתו שישימו לב אליו ברמות הגבוהות. שיחוק גדול של הצוות המקצועי בראשל"צ, לא נכחיש זאת. מונרו עשה מספרים מפלצתיים כבר במחזורים הראשונים, התאים כמו כפפה לחבורת האתלטים המעופפים ששיחקו בבית מכבי – כריס רייט, שון דאוסון ומארק ליונס – וידע כנראה גם לחלק כוחות בעונה ארוכה (ל)מדי.

הוא סחב את ראשל"צ לעונת השיא שלה בכל הזמנים, שכללה זכייה באליפות היסטורית והעפלה לרבע גמר היורופקאפ, רגע לפני שהוא הפך לליגת האלופות של פיב"א. הוא נבחר לשחקן העונה בליגה, ל-MVP של הפיינל פור ולחמישיית המצטיינים במפעל האירופי. ברגעי השיא של העונה, קצת אחרי שאריק שיבק החליף את דרוקר על הקווים, הוא היה הגו-טו-גאי של החבורה והתחושה היא שהתצוגות ההיסטוריות שלו בפלייאוף 2016 עברו קצת מתחת לרדאר.

27 נקודות, 13 ריבאונדים ומדד 37 בניצחון חוץ במשחק 5 של רבע הגמר בחיפה; 20 נקודות, 8 ריבאונדים וסל ניצחון מול מכבי ת"א בחצי גמר הפיינל פור; ו-29 נקודות ומדד 36 בגמר מול הפועל ירושלים וכמעט רבבת אוהדיה בארנה שקיוו לראות רי-פיט. בשלושת המשחקים האלו, בהם הדיח בזו אחר זו את המדורגות 1-3 בעונה הרגילה, הוא כמעט לא החטיא: 33 מ-42 מהשדה. יאאא אולוהייים!

בתום העונה הוא הוזכר כמועמד לקבוצות רבות באירופה, בהמשך שמו נקשר במכבי ת"א אבל הוא הבין בתחילת העשור הרביעי לחייו שהדבר הכי חשוב כרגע זה כסף. הוא שיחק שנתיים בליגה השנייה בטורקיה והעלה את טלקום אנקרה, אחר כך עבר לקוריאה ורק בגיל 33 חזר לכאן בשלהי 2018/19 ושוב לקח את מכבי ראשל"צ לגמר הפיינל פור.

לנו אין תלונות, העיקר שהוא כאן. תנו לראות אותו כל היום מחזיק את הכדור עם הגב לסל, מחכה לרגע הנכון למסור לשחקן החותך או לקלע שהתפנה על קשת השלוש או מרגיש שזה הזמן שלו לאיזה הוק קטן ומוצלח. ושלא נדבר על השורט רול, כן? מאז שהוא ביצע אותו בצורה כל כך מושלמת בקדנציה הראשונה, כמעט כל קבוצה מנסה למצוא לה איזה מונרו כזה. אבל מונרו יש רק אחד – ועל כן חביב הוא.

*סליחה ומחילה מרודני מונרו איש גבת בשנות התשעים, המשפט פשוט התאים שם יופי.