דראפט 1969 לא התברך בכישרונות גדולים, אבל בכל זאת, מאז הגעתו של ווק לישראל בסוף שנות ה-70 ועד כתיבת שורות אלו, חמישה עשורים לאחר אותו דראפט, לא שיחק פה מישהו שנבחר כל כך גבוה. ועוד אחרי כזה שחקן אגדי.

הרבה לפני אמארה סטודמאייר היה כאן את ניל ווק, שנולד למשפחה יהודית ומגיל צעיר בלט בכדורסל. בעונתו השלישית והאחרונה באוניברסיטת פלורידה, הוא הוביל את ה-NCAA עם ממוצע מדהים של 19.8 ריבאונדים למשחק לצד 26.5 נקודות, שהפכו אותו לשם שכל סקאוט חייב בפנקס שלו – ואנחנו מדברים על דור שעוד באמת כתב בפנקס, לא מטאפורית, כן?

פיניקס סאנס בחרה אותו בדראפט וקיבלה אותו בשיאו (שיעול, אמארה, שיעול) עם שתי עונות רצופות של ממוצעי דאבל-דאבל: 20.2 נקודות ו-12.4 ריבאונדים בעונת 72/73 ו-16.8 נקודות ו-10.2 ריבאונדים בזו שאחריה. לאחר מכן שיחק עונה אחת בניו אורלינס ג'אז בטרם זו עברה ליוטה ושלוש עונות בניו יורק ניקס, בהן הלך ודעך. ב-1977 נפלט מהליגה הטובה בעולם עם ממוצעי קריירה של 12.6 נקודות ו-7.7 ריבאונדים ב-568 משחקים. לא רע בכלל.

אחרי עונה בודדת בוונציה, הגיע להפועל ר"ג, אולי הקבוצה הישראלית הכי מוכשרת שמעולם לא זכתה בתואר. הוא שיחק בה שלוש שנים לצד אור גורן, אביגדור מוסקוביץ', סטיב שלכטר וכמובן סטיב קפלן, הגיע לשלושה גמרי גביע והתחרה עימה על אליפויות, אבל לא זכה כאמור בדבר. "ישראל היא משהו אחר", סיפר לימים, "זה מקום נהדר, מעין שילוב בין אריזונה ופלורידה". שמענו על מחמאות גדולות יותר, אבל הכוונה ברורה.

ב-1981, כשהוא בן 33, תלה את נעליו. שש שנים בלבד לאחר מכן, התגלה גידול על עמוד השדרה שלו שהצריך ניתוח והוא נותר בכיסא גלגלים. דווקא הנכות החזירה אותו לכדורסל, הוא הפך למודל לחיקוי עבור רבים וב-1990 קיבל מהנשיא ג'ורג' בוש האב את תואר "ספורטאי השנה בכיסאות גלגלים". הוא הפך לנואם מבוקש, נבחר להיכל התהילה של אוניברסיטת פלורידה ולהיכל התהילה של הספורט היהודי וגם עבד בפיניקס סאנס, הקבוצה בה כיכב כאמור.

למרות שעשה קריירה נאה ב-NBA, בארה"ב תמיד זכרו אותו כ"פרס הניחומים" לקבוצה שלא זכתה בעבדול-ג'באר. "מעולם לא התרגשתי מהבולשיט הזה", אמר בתגובה, "כמה שחקנים היו מתים להיבחר במקום השני בדראפט לדעתכם?". על "ההשוואה" לקארים, אם אפשר לומר זאת כך, הגיב: "אני אולי לא מסוגל לחסום זריקות כמוהו, אבל אני בהחלט יודע לסחוט עבירות תוקף. אני אולי לא יכול לקלוע 30 נקודות בכל משחק, אבל אני יודע להציב חסימה ולקלוט ריבאונד".

אז עבור רוב חובבי הכדורסל מדובר בתשובה לשאלות טריוויה כמו "מי נבחר אחרי עבדול-ג'באר?" או "מי בחירת הדראפט הכי גבוהה שהגיעה לישראל", אבל בעולם האמיתי, היה מדובר בשחקן לא רע בכלל וחשוב מכך: אישיות נהדרת.