בעונת 2017/18 שיחקה כאן שאקיה לירי, בוגרת סירקיוז. זו היתה העונה היחידה שלה כאן והיא עשתה אותה בהפועל פתח תקווה. מדובר בסוסת יאור משובחת שלא ברור מדוע חלפו כמעט שלוש שנים עד להבאתה אל ביצת כדורסלע, בה משכשכים במשך שנים מיטב סוסוני וסוסוניות היאור ששיחקו כדורסל.

שאקיה תשמח למצוא שם את שאקיל אוניל, מטבע הדברים, ואולי יוכלו להחליף ביניהם מספר משפטים לגבי שמם הדומה. ואולי, מי יודע, שאקיה נקראה על שם שאקיל? מי יודע.

כך או אחרת, אחרת או כך, ממדיה הגדולים בלטו לעין מיד. לראות מצ'-אפ בינה לבין דניאל אדאמס במחוזותינו (אשר אף היא שורצת אצלנו בביצה זה זמן רב) היה מאורע מרטיט לב ועין. מדובר במצ'-אפ שובר כל מד משקל, מה יש לומר, אשר ספק אם נראה כמותו בכדורסל הנשים בארץ.

לירי היא אחת השחקניות הזרות השקטות שהיו כאן בשנים האחרונות. שקטה ממש. מדברת מעט, נעימה מאוד ונוהגת בסבר פנים יפות לכל, לקטן ולגדול, כך נדמה. למען האמת ההיסטורית יש להודות, כי ספק אם היתה מוחתמת בפני עצמה.

נתונים לא היו מהמשובחים. ריבאונדרית טובה מאוד, אבל סקוררית גדולה היא לא. אחוזי הקליעה שלה נמוכים ביחס למצופה מסנטרית. קצת רכה בגישה הכללית ולא רק באיזור הבטן. ובכל זאת, הגיעה אף הגיעה.

כי היו לה גם טאץ' בלתי רגיל בקליעה, מוסרת מצוינת, לא אנוכית, קלעית עונשין מהטובות ביותר בליגה באותו זמן, ובין הסנטריות שיצא לי לראות לאורך השנים. אבל לא רק: למען האמת ההיסטורית יש להודות, כי ספק אם היתה מוחתמת בפני עצמה.

הסיפור שמאחורי הסיפור הוא, שבאותה עונה הרעיון היה ליצור טריו-זרות מאותה אוניברסיטה יען פתח תקווה ביקשה לסכם עם בריטני סייקס ואלכסיס פיטרסון, שתי בוגרות סירקיוז, שתי סקורריות, שתי בחירות דראפט WNBA לוהטות למדי מ-2017. ומכיוון שמדובר בשתי גארדיות וכמו תמיד נוצר צורך בסנטרית זרה (יען אין ממש דבר כזה שנקרא סנטרית צברית) עלה הרעיון להביא לכאן את לירי.

בבסיס הרעיון: היא מבוגרת מהן, בעלת ניסיון מסוים בכדורסל האירופי (צ'כיה, גרמניה, ספרד) ומכירה אותן אישית כי בזמנו, בהיותן פרשמניות, היא עשתה את עונתה האחרונה בסירקיוז. עשוי להיות מתאים לכולן. ובקיצור, תשמש להן סוג של אם, חברה ומורת דרך, יו נואו ואם על הדרך תעשה 12 ו-10 בהנחה ששתי האחרות יקלעו 45 למשחק – יירשם וי על איכות הרכש כולו.

וכך היה.

אף שזו היתה עונה טובה מאוד עבור המועדון הקטן המוצא עצמו בדרך כלל בתחתית, לירי עצמה שרדה די בקושי. הבעיה היתה בעיקר המיס-מץ' ביחס לגבוהות אחרות בליגה שהיו זריזות ומהירות ממנה. ובמקומותינו, כידוע, נוטים להשקיע יותר זמן ב'למה לא' מאשר ב'למה כן'.

איכשהו בזכות הצלחת הקבוצה וגם העובדה שהובילה את טבלת הריבאונדריות רוב הזמן, מה שחיפה על תפוקה התקפית צנועה יחסית, לירי סחבה תרתי משמע עד סוף העונה.

לאחר מכן עברה לשחק עונה נוספת בטורקיה.

ועכשיו, כשהיא מוכנסת אחר כבוד לביצת סוסוני היאור של כדורסלע, יופיע שמה אחת לשנה למעלה משמאל ונרימה כוסית לחייה מדי תחילת נובמבר.