"ברוך", שאלנו אותו, "איפה משחק היום דראגוליוב סרטנגוליוביץ'", וברוך היה עונה מיידית, למרות שמעולם לא דרך שחקן בשם זה על מגרשי הכדורסל. לא בסרביה, בטח שלא כאן. מקורבים לו סיפרו, כי היה סר וזעף לאורך כל המשחק. תמיד קילל, רטן ומלמל לעצמו כל מיני טפויומט, דגנראט, פיצ'קומאטה ושאר רעות חולות. ומחוץ למגרש, אחרי שתם המשחק והיתה התוצאה אשר היתה, ניהל סמול טוק קטן עם הנשיא ושאל אותו: "תגיד, מה עשה היום סלאבן רומבולצ'יץ' נגד הכוכב האדום, אתה יודע במקרה?".

מה נזכור מסוס צוהל זה? את אחוזי העונשין הלא מי יודע כמה, בניגוד לתדמיתו כקלע אבסולוטי; את סגנון הזריקה לסל שלו, אחד היפים והנקיים שנראו פה; את פריחתו בהפועל נהריה כזר עוד בטרם נישואיו למיכל, ממנה התגרש בהמשך; את השנים הקשות במכבי, נד-נד, נד-נד, רד-עלה, עלה-ורד לספסל; ואת זה שלאחר תקופתו במכבי ת"א הפך פשוט לעוד שחקן נודד, חלק מחבורה שלמה של אנשים שלא זכו להגיע לשנים הגדולות והיפות של מכבי תחת פיני גרשון. אותו גרשון, שהגדיר את ברוך שלנו כשחקן של ליגה לאומית ב'. ואת גיחתו הקצרה להפועל ת"א בסוף 2005, כשחקן מבוגר שמגשש דרכו באפלה לפני פרישה, לא נרצה לזכור. קצר זה היה, קצר ומיותר. נשכח לך את זה, ברוך. ונברך ליום הולדתו. יברכך השם מציון, כל ימי חייך. אמן