בשנים האחרונות עלתה מאוד המודעות לבריאות נפשית ב-NBA, בעיקר בזכות דוברים אמיצים כמו קווין לאב ודמאר דרוזן. הליגה הטובה בעולם בכדורסל מצטיינת יותר מכל מקבילה שלה גם בנושאים חברתיים, אבל בשנים עברו – לא מזמן כל כך – לא ניתנה על כך הדעת מספיק. כזה הוא גם הסיפור העצוב של קליפורד רוז'ייר, שהלך לעולמו בגיל 45 אחרי לא מעט שנים של סבל ומועקה.

רוז'ייר נולד וגדל בבריידנטון, הצטיין בכדורסל מגיל צעיר ונבחר לשחקן התיכונים של השנה בפלורידה ב-1990 ולחמישיית השנה של כלל בתי הספר בארה"ב. הוא גויס לאוניברסיטת צפון קרוליינה וכפרשמן שיתף פעולה עם לא פחות משמונה שחקני NBA לעתיד, בראשם ריק פוקס ויוברט דייויס שלקחו אותה עד לפיינל פור טורניר המכללות.

הביג מן הצעיר והשאפתן לא היה מרוצה מהדקות והמעמד שלו אצל דין סמית' האגדי ואחרי שנה בלבד החליט לעבור ללואיוויל, בה שיחק לצד דוויין מורטון (זוכרים אותו?). בעונתו השלישית הוא רשם ממוצעים של 18 נקודות, 11 ריבאונדים ושתי חסימות והחליט לצאת למקצוענים. עוד לפני כן, קבע שיא מדהים של 15 מ-15 מהשדה בניצחון על איסטרן קנטקי. אגב, אלמלא עזב את "הטאר הילס", היה יכול להיות שותף לזכייתם באליפות ב-1993.

גולדן סטייט בחרה בו במקום ה-16 בדראפט 1994 וכרוקי הוא היה לא רע בכלל עם 6.8 נקודות ו-7.4 ריבאונדים בממוצע, בקבוצה בה שיחקו טים הארדוואי, כריס מאלין ולאטרל ספריוול. בעונתו השנייה כבר ירד מאוד במספרים, בקבוצה לא היו מרוצים מהגישה שלו ובתחילת 1996/97 הוא נשלח בטרייד מרובה משתתפים לאורלנדו, שמיהרה לחתוך אותו. אחרי תקופה קצרה בחוץ הוא קיבל חוזה בטורונטו, בה אפילו פתח בחמישייה בחלק מהזמן. בתום העונה נחתך מהסגל והתחנה האחרונה שלו ב-NBA היתה מינסוטה בה שרד שישה משחקים בלבד. בין לבין, עבר לתקופה קצרה מאוד בוולנסיה.

מהרגע שנפלט מה-NBA הוא לא הצליח למצוא את עצמו יותר. דיבר פה ושם על ניסיונות קאמבק, שיחק קצת ב-CBA ואחרי עוד ניסיון ב-USBL נעלם מהרדאר כשהוא בן 28 בלבד. וכשמדברים על נעלם מהרדאר, מתכוונים לא רק לספורטיבי. מספרים שבמשך שנים פשוט לא ידעו איפה הוא ולאן נעלם. לא ברור מתי החלה הנפילה, אם רק אחרי סיום הקריירה או שמא כבר במהלכה, אבל אף אחד לא זיהה בזמן כדי לעצור את ההידרדרות. הוא התמכר לקראק, היה הומלס במשך חמש שנים, הסתובב ברחובות יחף וללא חולצה ואף בילה תקופות לא קצרות בכלא ובמוסדות סגורים, לאחר שאובחן כסובל מסכיזופרניה והפרעה דו-קוטבית.

בכתבה שפורסמה עליו ב"הראלד טריביון סראסוטה" – וזכתה להדים רבים יען זמן רב כאמור אף אחד לא שמע וידע עליו דבר - נכתב שפעמים רבות הוא שמע קולות שקראו לו לזנק לתוך כביש סואן, להתעמת עם המשטרה בצורה שתגרום להם לירות בו או לקפוץ מבניין ולראות אם הוא יוכל לעוף. בית שיקומי בו התגורר בעיר הולדתו ביחד עם תשעה מטופלים אחרים סייע לנפשו הסוערת למצוא קצת שקט. "אף אחד לא שמע ממני כבר עשר שנים", הוא סיפר אז, "אני לא הולך לשום מקום, טוב לי כאן. אני לא מסתכל לאחור על הכאוס שהיה בחיי".

בקיץ 2018 הוא עבר התקף לב. במשך מספר ימים נלחם על חייו בבית החולים עד שנכנע. "לקליפורד רוז'ייר היה הכל", הספיד העיתונאי ריק בוזיץ', "ואז לא היה לו כלום".