אם עקבתם אחרי ה-NBA בשנות השמונים והתשעים אתם בטח זוכרים את ג'ון "הוט רוד" וויליאמס בגלל הדאנקים המהדהדים, החסימות המרשימות והקשיחות, שהייתה מצרך חובה עבור ביג מן בקבוצת פלייאוף באותן שנים. הפורוורד-סנטר מלואיזיאנה עשה קריירה של למעלה מעשור בליגה, אליה הגיע אחרי דרך רצופת מהמורות.

אמו מתה בשנה הראשונה לחייו, אביו נטש אותו אחרי זמן קצר ועד שאומץ על ידי שכנה טובת לב, הוא נותר עם סבתו הקשישה והעיוורת, שלא הייתה יכולה לטפל בעולל. אמו המאמצת היא האחראית על הכינוי שדבק בו והפך למפורסם יותר משמו המקורי: "הוט רוד", יען כפעוט נהג ללוות את משחקיו עם מכוניות צעצוע בקולות של המהום מנוע.

נאה, מה יש לומר.

הוא כיכב באוניברסיטת טוליין בין 1981 ל-1985 (בין היתר לצד פול "פו הדוב" תומפסון), נבחר שלוש פעמים ברציפות לחמישיית העונה בקונפרנס מטרו ופעם אחת לשחקן העונה. הוא עזב את טוליין כסגן מלך הסלים שלה בכל הזמנים, למרות שבמספר מקרים כמעט נזרק ממנה: פעם פספס אימונים ללא סיבה, יותר מפעם בגלל הציונים הנמוכים שלו שבקושי עמדו ברף האקדמי הנדרש - למרות דרישות נמוכות בהרבה מ-211 הסנטימטרים שלו - ועוד יותר פעמים בשל אירועי משמעת כאלו ואחרים.

בחודש בו הצליח לסיים בשלום את קריירת המכללות הוא הסתבך בגדול ונעצר בפרשת "גילוח נקודות". או באריכות: מדובר בקבלת כסף מגורמים מפוקפקים בתמורה ל"מאמץ" שהקבוצה שלך תנצח בהפרש קטן יותר מליין ההימורים – דבר שקרץ ללא מעט כדורסלנים בקולג' שלא זוכים לתגמול כספי. וויליאמס אמנם נבחר בדראפט 1985 על ידי קליבלנד, רגע לפני סיום הסיבוב השני, אבל בגלל הפרשייה האפלה שהגיעה לבית המשפט הוא לא זכה לשחק בה במשך שנה שלמה. עצם הבחירה בו, בסיטואציה הסבוכה בה נמצא, הייתה מפתיעה מאוד, על גבול האמיצה, ולא פלא שהוא נשאר אסיר תודה לקבוצה.

במקום ה-NBA הנוצץ הוא נאלץ להסתפק בליגת ה-USBL האפורה בקבוצות רוד איילנד גאלס וסטייטן איילנד סטאליון. אל תרגישו לא בנוח שאתם לא מכירים, הן החזיקו מעמד בקושי שלוש שנים במצטבר, אם כי ברוד איילנד שיחקו גם אגדות כמו מאנוט בול, ספאד ווב ומאגסי בוגס. בזמן הזה הוא נלחם על שמו הטוב, לא מעט בעזרת סיוע כלכלי של הקאבס. "הוא דיבר לאט והסביר לי את הפרטים", סיפר עורך דינו דאז, "בסיום הפגישה הוא התחנן בדמעות: 'אדוני, בבקשה תעזור לי. לא עשיתי שום דבר רע'". לא רק הוא סבל, אגב, גם טוליין השביתה את כל תוכנית הכדורסל שלה למשך שלוש שנים.

לאחר שזוכה מכל ההאשמות בתום משפט ממושך, הוא הורשה לשחק בעונת 86/87 והגיע רעב. לקליבלנד היו אז שלושה שחקנים בחמישיית הרוקיס של העונה: וויליאמס עצמו, ברד דוהארטי ורון הארפר. הוא העמיד ממוצע נקודות דו-ספרתי בכל תשע עונותיו כשחקן הקבאלירס, רובן כשחקן השישי של לני ווילקנס, ובעונת 89/90 רשם מספרי שיא: 16.8 נקודות, 8.1 ריבאונדים ו-2.0 חסימות.

קליבלנד של אותן שנים הלהיבה עם מארק פרייס, קרייג אילו והארפר בקו האחורי ודוהארטי ולארי נאנס בקו הקדמי. כמעט בכל שנה היא הגיעה לפלייאוף – וכמעט תמיד הודחה בסיבוב הראשון. הריצה הכי עמוקה שלה הגיעה בפלייאוף 1992, אז נעצרה רק בגמר המזרח על ידי שיקגו. ב-1995, אחרי עוד כמה הדחות מול הבולס, "הוט רוד" נשלח בטרייד לפיניקס בתמורה לדן מארלי ושיחק בה שלוש עונות בינוניות, חלקן כשחקן חמישייה לצד צ'ארלס בארקלי וקווין ג'ונסון המזדקנים – ובכולן הסאנס הודחו בסיבוב הראשון של הפלייאוף.

בקיץ 1998 הוא שוחרר ואת עונתו האחרונה ב-NBA עשה בדאלאס. הוא כבר היה שחקן כמעט לא רלוונטי, אבל לפחות יכול היה לספר שזכה לשחק לצד דירק נוביצקי וסטיב נאש לפני שעלו לגדולה. "ג'ון אהב לשחק בקליבלנד", העיד עליו לאחר מותו סוכנו שהפך לחבר הקרוב, "הוא אמנם שיחק עוד כמה שנים בליגה אחרי שעזב את הקאבס, אבל תמיד ראה את עצמו כקבאליר".

וויליאמס היה פועל במלוא מובן המילה, לא רק על הפרקט. היה לו עסק בנייה ושיפוצים ואפילו בתקופה בה היה שחקן פעיל ב-NBA, הוא עסק בבניית בתים בפגרה, בין היתר לעצמו ולאמו המאמצת. לאחר הפרישה הוא חזר מיד לעבודות הבניין ובמקביל אימן ילדים בעיירת הולדתו, סורנטו. באפריל 2014 אובחן אצלו סרטן המעי הגס וכעבור שמונה חודשים תם ונשלם חלקו עלי אדמות.