אני זוכר אותו היטב: סנטר מוצק, אתלטי, נייד, נגר, חוסם משובח, אשר נהג לנגוח מפעם לפעם לתוך החישוק, להסתבך בעבירות ולסיים משחקים עם דאבל-דאבל אריק קמבלי במהותו ובאופיו (כל מיני 12 ו-11, 13 ו-10 וכיוצא באלה, יו נואו).

קיצורו של עניין, ב-26 בספטמבר 2021 מתקבלת הודעה במכשיר הנשיאותי בה נאמר, כי וויסבי למעשה כבר לא איתנו מאז ספטמבר 2017. ככה התגלה, באקראי, על הדרך, מפה לשם ומשום מקום. שהרי הארץ מלאה בידענים וסייענים למיניהם (לא בכמות שהייתי רוצה שתהיה, ובכל זאת), אשר מדווחים מפעם לפעם לנשיאות בדבר מת כזה או אחר במטרה לכרות לו חלקת קבר בכדורסלע ושלא יישאר בחוץ יען הגופה כבר התקררה.

כך או אחרת, אחרת או כך, וויסבי מזכיר לי, בהנחה שאני זוכר נכון, את קונראד מקריי שגם הוא מזמן לא איתנו ואולי גם את אלכס תיוס. הוא שיחק 14 עונות מחוץ לארה"ב לאחר שסיים את ימיו באוניברסיטת סאות'רן מיסיסיפי. וכל ה-14 – באירופה. לא תמצאו רבים כאלה. ישנם לא מעט שחקנים אשר נוטים להיפלט, או פולטים עצמם, מהכדורסל האירופי כשהם מגלים שאפשר להרוויח יותר או אותו דבר בליגות פחות טקטיות, פחות אגרסיביות עם מאמנים שנותנים חופש. במקרה כזה הם מגיעים למזרח הרחוק או לחלק מהליגות בדרום אמריקה. וויסבי, כאמור, היה כל-אירופי מהתחלה (1995) ועד הסוף (2009). נעריך זאת.

איפה הוא היה? מהזיכרון, בעיקר בספרד, טורקיה ואיטליה. ועכשיו אנצל את הקדמה, אבדוק ואכריז, כי הוא היה גם ברוסיה, צרפת, פולין ואפילו פינלנד וסלובקיה בערוב הקריירה. ב-2014/15 היה אחד מעוזרי המאמן באוניברסיטת סיטון הול. וב-2017, בום, התקף לב והכל נגמר בגיל 45.

עוצם עיניים ומנסה להיזכר במדים שלו. מאיפה בעצם אני זוכר אותו? אולי קאנטו, אולי אסטודיאנטס, אולי פנרבחצ'ה. זה חייב להיות אחד מאלה, כנראה. ארבע שנים לאחר מותו גלן וויסבי מובל למנוחת עולם בחלקת 'לזכרם' אשר בכדורסלע-האתר. ותודה לחבר הטלפוני.