כמעט שלא שיחק, לא תרם, התבאס. מכבי שיחקו עם צ'ורצ'יץ', צ'יימברס והנפלד לפניו, וגם ג'ף קנט היה שם בחלק מהזמן. אבל את מי מעניינת מכבי ת"א בהקשר של שטיינהאור. הוא שיחק בעמק, הוא היה גם בהר (הכרמל), הוא היה בשפלה (רעננה זה שפלה?) ובמישור החוף (נהריה). אבל יותר מכל, מבחינת נציגי הסיפרה, הוא היה תומר האדום. תומר של אוסישקין. עם הזריקה המוזרה, שיכול הרגליים בירידה האיטית להגנה. אם הוא היה איילה, לא היה לו סיכוי של אחד למיליון. כל אריה זקן ותשוש, אפילו אריה סיעודי, היה תופס ובולע אותו. איזו ירידה להגנה היתה לו, משהו נורא. מצחיק ועצוב בו זמנית.

והנה הגיעו תוצאות הבדיקה. תומר נבחר בזאת כשחקן הכי לבבי שדרך בישראל אי-פעם. גם מצחיק וגם מתנשא, גם ענו וגם שחצן, גם תותח וגם בטלן, גם מזלזל וגם רציני, גם זורק שלשות וגם מחטיא ליי-אפים. ובעיקר מתראיין מכל הלב ובחיוך. והכי חשוב, ולא נשתעמם מלומר זאת בקול רם: יש לו את דגנית הבינלאומית לצידו, בוקר-בוקר, ערב-ערב. איי איי איי, הקנאה. הקנאה אוכלת. מזל טוב ליום הולדתך. שיבה זרקה בשערך, הא? תפוס אותה כשהיא עוד צעירה.