גם מי שלא עקב במיוחד אחר כדורסל נשים בארץ בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים אמור היה לשמוע פה ושם על סימון אדוארדס. אלה היו שנותיה היפות של הסנטרית מג'מייקה (1.93) בכל הקשור לתקופתה מחוץ למדינתה ול-WNBA.

ב-2001/02 היתה מלכת הסלים בישראל במדי מכבי רמת חן, בה שיחקה שתי עונות. עוד לפני כן שיחקה באליצור רמלה וזכתה עימה באליפות (1997/1998), ובנוסף גם בבני יהודה ומכבי רעננה עימה זכתה בגביע המדינה ב-2001 (79:80 על רמת השרון).

היא היתה הג'מייקנית הראשונה שהגיעה ל-WNBA ועשתה זאת עבור ניו יורק ליברטי וסיאטל סטורם. הכינוי שלה היה ‘Jamaican Hurricane’. שחקנית חייכנית, אנרגטית ובעלת אישיות חיובית וקורנת.

קריירת הכדורסל שלה התפתחה במקרה. היא לקחה חלק בתחרויות אתלטיקה בהיותה בתיכון ונצפתה על ידי מאמן כדורסל מארצות הברית. במהלך מהיר עברה לכדורסל, יצאה לארצות הברית והצטרפה לג'וניור קולג' באוקלהומה, בלטה שם מאוד ובסופו של דבר סיימה את תקופת המכללות שלה באוניברסיטת אייווה.

ב-1997 הוחתמה על ידי ניו יורק ליברטי כאחת מתוך שלוש שחקניות בלבד שקיבלו הצעות חוזה, מתוך קרוב ל-300 שחקניות שעברו במחנה. בסופו של דבר, אדוארדס לא קיבלה שם הזדמנות ולא שיחקה עבור ניו יורק אפילו פעם אחת באופן רשמי. הימים היפים ב-WNBA הגיעו רק לאחר מכן כשהקומה סיאטל סטורם, ובשש העונות הראשונות שלה שם לא החמיצה אפילו משחק אחד. ב-2004 זכתה עם סיאטל באליפות ה-.WNBA

שנתיים לאחר מכן ממש לפני פתיחת עונת 2006 הודיעה על פרישתה מהליגה, וסיימה את חלקה כשלישית בתולדות סיאטל בריבאונדים ורביעית בנקודות. מלבד שש עונות בישראל שיחקה סימון גם בספרד, איטליה והונגריה – עונה אחת בכל מדינה.

שיחקה גם שנים רבות בנבחרת ג'מייקה וב-2014 הובילה את נבחרת הנשים שלה, הפעם כמאמנת, לזכייה באליפות האיים הקאריביים. מאוחר יותר שימשה כעוזרת מאמן במכללות (רדפורד, ג'ורג' מייסון). סימון תיזכר גם בזכות קרן הצדקה שהקימה לתמיכה בילדים חסרי אמצעים בסיאטל ובג'מייקה.

בראיון לרענן וייס מ-YNET בשנת 2011 אמרה: "לא מעט מחבריי הטובים נמצאים בישראל, בעיקר בת"א. הזיכרונות שלי מהמדינה הזו כל כך רבים, כך שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. תמיד החשבתי אותה לבית השני שלי. בתקופה ששיחקתי בבני יהודה, הייתי סלב בשכונת התקווה. כל הזמן הייתי עוברת ברחוב האצ"ל ומקבלת לאפה שווארמה חינם. רמלה זו בכלל עיר מיוחדת. די משעמם שם, אבל התושבים לא נתנו לשכוח שיש שם קבוצת נשים".

"אני זוכרת גם את ההמנון, התקווה", סיפרה, "שרתי אותו מההתחלה ועד הסוף. יום אחד היה לי משעמם, ביקשתי מהחברות בבני יהודה שילמדו אותי. השמיעו את זה כמעט בכל משחק ולא רציתי להיות שונה. רציתי להיטמע בתרבות בארץ. כמה מהשחקניות רשמו לי את המילים על דף, השמיעו לי את הלחן ואחרי כמה ימים כבר ידעתי את זה בעל פה. בגמר הגביע כבר שרתי כמו כולן".

בפברואר 2023, והיא בת 49 בלבד, בא הסוף לפתיל חייה לאחר מאבק בסרטן.