הכרנו את קספארס קמבאלה לראשונה במדי אפס פילזן-שלנו. צעיר לטבי עם חינוך אמריקאי, שחזר לאירופה לאחר ששיחק בתיכון בוויסקונסין, והוסיף ארבע עונות באוניברסיטת UNLV. הוא נפרד מארה"ב כעשירי בכל הזמנים בטבלת הנקודות ורביעי בריבאונדים.

היו כאלה ששפשפו את העיניים כשראו אותו לראשונה, הבחור נראה כמו גזע עץ, כמו מתאגרף. כל כתף, כתף. צוואר מוצק, ראש מפוסל ומגולח, בליטות מאיימות בגולגולתו, קעקועים מן הפרת ועד החידקל. משהו-משהו.

מראה דמותו נע על הקשת שבין – וסליחה על החירות המוגזמת שלקחתי לעצמי – רוצח שכיר לבעלים של חברת הובלות, שהיה פעם סבל חסר תקדים בעצמו.

השנים הראשונות היו המרכזיות שלו, לפחות בכל מה שקשור לאיכות התחנות: פילזן, ריאל מדריד, קאזאן, פנרבחצ'ה. בדצמבר 2006, בהיותו שחקן פנרבחצ'ה, נתפס בשימוש בחומר אסור והושעה ל-14 חודשים. מכה-מכה.

בתקופה ההיא, עד כמה שאני זוכר, הוא הגשים את מה שאפשר היה לנחש לגביו, והפך למתאגרף מקצועני. בתום שנתיים של היעדרות מכדורסל ניסה לחזור, טען שהוא כשיר ויכול ומסוגל, והצטרף לריגה. משם לאניסיי ברוסיה, פטקים בטורקיה וקבוצות נוספות מהליגה הזו ומהדרג הפחות נוצץ.

נזכור ממנו משחק בו קלע 41 נקודות נגד ברצלונה, כשחקן אפס פילזן בעונה השנייה שלו בה. למעשה, במשחק הזה, כשלצידו מרכוס בראון, יוריצה גולמאץ, קרם טונצ'רי ואחרים, ונגדו שאראס, נבארו, בודירוגה ופוצ'קה – כלומר, אלופי היורוליג בתום אותה עונה - הוא חגג מול רוברטו דואניאס ופטריק פמרלינג וקלע 18 סלים לשתי נקודות מתוך 28 ניסיונות. קמבאלה מחזיק עד היום בשיאי יורוליג בשתי הקטגוריות האלה. ברצלונה חמקה מהיכל התרבוש עם ניצחון, 91:92.

עונה קודם לכן, ולוח החיים מראה 2001/02, פגש הלטבי בפלא האירופי המרטיט נייט האפמן. קמבאלה הרביץ אמנם 20 בניצחון טורקי בנוקיה-ההיכל 76:78, אבל האפמן החזיר ב-23. באיסטנבול, ההאפמנים יצאו עם ניצחון 68:72, כאשר הפלא מסיים עם 17 והסוסון עם 7.

ב-2004 קרה דבר מוזר: קמבאלה הגיע לגמר יול"ב קאפ עם ריאל מדריד וכשהביט בחימום אל שורות המתנגד מירושלים זיהה לפתע מין קמבאלה מקומי, אחד בשם עידו קוז'יקרו. הלטבי הרביץ 20 ו-7 ריבאונדים ב-26 דקות, הישראלי החזיר ב-7 ו-9 ב-27 דקות ובזכייה בגביע אירופי שכל-כולו תהילה. באותו משחק נתקל קמבאלה גם בכדורסלן-מתאגרף נוסף, טאנג'י אווג'ובי שסיים עם דאבל-דאבל 12 נקודות ו-10 ריבאונדים.

נזכור גם כי המשיך להתאגרף עד גיל 42, ככל הידוע. עוד קצת טריוויה? הכינוי היה קאס, והאיש גם שחרר לעולם אוטוביוגרפיה בשם המרטיט "קמבאלה, אמן!", יען הבין כנראה כי בסופו של דבר, גם עבור סוסונים ובריונים גדולים מאוד, אין כמו כתיבה, וכמו כתיבה אין.