היי ערן,

על אף האכזבה המאוד קשה שלי מאי-זכייתי ב'בעל המאה' האחרון, אני קורא, גם היום, את האייטמים החדשניים ב"כדורסלע" יתברך. קראתי בעיון את אייטמך לגבי רבנו פנחס ויש לי תהייה, שמזה זמן טורדת את מנוחתי, אך האייטם הזה העיר את השאלה ביתר שאת.

אנסח זאת בזהירות:

ארז אדלשטיין עוזר מאמן????!!!! למה ממתי ואיך? ולא משנה שזו אולימפיאקוס. איפה הכבוד העצמי, וחשוב מכך, הכבוד המקצועי של האיש? אוקיי, אני יכול להבין שהוא מיצה את מגוון המכבי רמת גנים וכאלה. סבבה. אבל אתה רוצה להגיד לי שלא היו לו הצעות כאלה ואחרות מליגות הביניים באירופה? אפילו ארז ביטמן מצליח לקבל במקומות האלה ג'וב אחר ג'וב, ואני חושב מבלי להכיר את מר ביטמן לעומק, שארז אדלשטיין מאמן בכיר ומוכשר ממנו. אני משער שהוא הופיע בפנקסיהם של מנכ"לים אירופיים כאלה ואחרים.

התשובה הבאה שלך בטח תבוא מכיוון מסלולו של דייויד בלאט שעשה תהליך דומה במכבי תל אביב, ואף חמור יותר - אחרי שהיה מאמן ראשי. איכשהו אני משער שלדיוויד בלאט היו שיקולים פנימיים, למשל הרצון באותה תקופה להישאר בישראל. ובארץ הוא ידע שעדיף להיות אפסנאי במכבי מאשר מאמן בכל קבוצה אחרת. אולי חוץ מהפועל ירושלים. אבל הוא לא היה הולך למלחה, כיוון שזה היה עלול לחסום חזרה עתידית למכבי כמאמן ראשי, שזה דבר שדייויד בלאט ראה כמטרה בזמנו.

לחזור לאדלשטיין - אני חושב שמבחינת רמת האימון הוא ממש לא מיצה את השוק הישראלי שהוא לא מכבי תל אביב. וגם אם בתחושתו כן, ואם כבר האיש נוסע אל מעבר לים, שייקח קבוצה. דווקא יכול להיות מעניין. יכול היה לנער מעליו לא מעט השמצות. שרון דרוקר עשה את זה יפה, אחרי קדנציה שנגמרה נורא ואיום בירושלים, עם ביטולי אימונים מצד ההנהלה, שהמאמן אפילו לא יודע מהם.

בכל אופן, אני חושב שזה המשך ישיר לבריחה של אדלשטיין ממרכז הבמה. נכון, אצל פנחס הגרשוני יש לעוזרי המאמן תפקיד לא זוטר. אבל כולנו יודעים טוב מאוד אל מי תלך התהילה או כיתת היורים.

מה עוד? אורי יצחקי חתם ברמת גן. תחילת הסוף של המועדון הזה? לא נכחיש כלל ועיקר.

אשמח לדעת מה דעתך על הנ"ל.

ערב טוב,

אבי בומנדיל

אהלן אבי,

קודם כל, לעולם אל תשכח: אצלנו אומרים ערב צח, או מינימום ערב זך והנה יש לך פה חרוז כפול אפילו מבלי שממש התכוונתי. חשיבות החרוזים בטקסטים שלנו ודאי נהירה לך כקורא ותיק, מיומן ונעים הליכות.

שמע, אני מסכים עם חלק גדול מהדברים שכתבת, אבל איכשהו כשמחברים את כל הסעיפים הקטנים אתה ואני מגיעים למסקנות הפוכות. אני חושב שמבחינת אדלשטיין מדובר במהלך גדול, לא פחות מזה.

בניגוד אליך, אני כן חושב שהוא מיצה את עצמו כאן למעט מכבי ת"א, כמובן, שנסגרה בפניו לשנים הקרובות עם המינוי ארוך הטווח של עודד קטש. האיש עשה שתי קדנציות בהפועל ירושלים, היה בגליל, היה בהפועל ת"א, היה בהרצליה, היה בעמק, היה ברמת גן. מה נשאר, לחזור לגליל? לאמן את נהריה? בכוח לעבוד באשקלון או ראשל"צ, מהמקומות הבודיים שבהם עוד לא אימן? עזוב אותך.

אדלשטיין הולך להיות עוזר מאמן באולימפיאקוס, קבוצה שתהיה להערכתי בין שמונה הטובות ביורוליג בעונה הקרובה כמעט בוודאות. אולי יותר מזה. הוא קופץ ישר לטופ של הטופ ביורוליג. ותאמין לי, שאם רבנו פנחס הגרשוני היה מציע את אותו ג'וב לשרון דרוקר, למשל, הוא היה משאיר את אוסטנד מאחוריו תוך חמש דקות ונוסע ליוון. הכל אחר ברמה הזו. אלה ויברציות שונות לחלוטין מהאולמות בבלגיה, הולנד וגרמניה, שם הקהל נעזר במחיאות כפיים קצובות, משל הוא מודה לשחקני תיאטרון ברדתם מהבמה.

עזוב אותך.

עוזר מאמן באולימפיאקוס הנוכחית – היומרנית, השאפתנית, בעלת התקציב הגדול, הגרשונית באופייה – היא אחד המקומות הנכונים ביותר להיות בו, לדעתי, מבחינת אדלשטיין. טוב יותר מכל בון, אמסטרדם או גראבלין שיכול היה לקבל באופן תיאורטי. זו זרימת דם מסעירה, זה הטופ של הטופ, זה שבע-שמונה פעמים בשנה מפגשי ראש בראש וסיעור מוחות יחד עם רבנו הגרשוני מול ז'ליקו אוברדוביץ' ותכנוני שח-מט עד 4 לפנות בוקר של כל דרבי. זה תקשורת במאסות, זה כסף פצצה, אני מניח, לא פחות מאשר מאמן ראשי קאפו ד'אורלנדו מהליגה האיטלקית. זה הכדורסל המחשמל, הכדורסל במיטבו, המקום להיות.

אני חושב שארז באמת ובתמים מאוד מעריך את רבנו הגרשוני. גם בגילו וגם אחרי כל התחנות שעבר, הוא זוכר שאת התואר היחיד שלו בקריירה הוא השיג לצד פנחס. הוא יודע, שגם היום הוא יוכל ללמוד ממנו. הוא יודע, שבעונה שנייה של רבנו הגרשוני באולימפיאקוס (כשהרב כבר מאוקלם היטב במקום וירשה לעצמו לשים פס באימונים מפעם לפעם), יהיו לו יותר הזדמנויות להריץ אימונים, להיות דומיננטי, לעבוד אישית מול שחקנים בקליבר של אולימפיאקוס ולא של לודוויגסבורג, עם כל הכבוד. זה פשוט עולם אחר לגמרי של מושגים, תנאים, אפשרויות ורמה אחרת.

להיות מאמן ראשי באיזו קבוצה בלגית קטנה כמו יעקב ג'ינו, אף פעם לא יהיה מאוחר מבחינתו. לעבוד לצד גרשון באחת הקבוצות העשירות והחזקות ביורוליג, שמתמודדת הכי חזק שאפשר על תארים מול הקבוצות הכי טובות, זה משהו שאולי לא יחזור.

אדלשטיין קצת מאוהב בגרשון, בוא לא נכחיש זאת. אפשר להיות קטנוניים ולומר שגרשון הקשית מעל ראשו מים עכורים בשנים קודמות, כשלא בחר בו לשמש כעוזרו במכבי ת"א והלך על בלאט או שמיר. דחק אותו הצידה, לא ספר אותו, התעלם ממנו, או כל מונח אחר, מעליב יותר או פחות. מה שהיה היה והיום ההזדמנות באה. אדלשטיין הלך בעקבות ההשפעה המאגית שיש לגרשון עליו, ואני מצדיק אותו לחלוטין. יש הזדמנויות שאסור לפספס בלי קשר למחיר התהילה או לכתת היורים – מושגים שהזכרת קודם.

העובדות הן, שבמהלך הזה וכעוזר מאמן באולימפיאקוס, אדלשטיין מגיע לתחנה שהיא למעשה שיא הקריירה שלו. יותר מהפועל ת"א בשיאו, יותר מהפועל ירושלים, ממנה למעשה נזרק וגמר לא יפה. זו הזדמנות נהדרת לעבוד בחו"ל ולהתבשל לצד פמיליה ישראלית לצידו (גם אבי קובלסקי שם), עם גיבוי בעל גב רחב בדמות רבנו, עם כסף טוב וצ'אנס אמיתי וראשון לרוץ ביורוליג ולא סתם – אלא בטופ. אף אחד לא אמר שמוכרחים להוביל ולשמש מאמן ראשי בתחילת הדרך. דווקא לטיפוס אמביציוזי בטירוף ונסער כדחליל מחושמל (כמו שכתב פעם משה גורלי האגדי על אפי בירנבוים), לא יזיק לעשות את הספתח בחו"ל ליד מישהו בוגר ומנוסה ממנו כמו רבנו.

זה עדיף בעיניי על רוב האופציות האחרות. אם ילך לו הוא יכול להפוך למאמן ראשי עם הזמן בהרבה קבוצות אירופיות טובות. ואם לא, הוא יחזור לארץ ויאמן בנהריה, או ייקח את אנטוורפן. אלה הזדמנויות שאף פעם לא הולכות לאיבוד מבחינתו.

לגבי אורי יצחקי ור"ג – אל תקבור את הקבוצה הזו. פעמיים הם ירדו ליגה ופעמיים נשארו. הם עוד יקברו את כולנו, סמוך על סמוך. חוץ מזה, מה רע עשה לך יצחקי? הלוואי שייצא ממעגל הקסמים הארור הזה וימצא לו איזה בית, אפילו אם הוא קטן וצנוע כמו ר"ג.

שלומות ונצורות לך, מר בומנדיל.