שלום,

המלצת לי (בעקבות שיחה על אנטואן ריגודו):

אגב, גיליתי בספר שאתה מתחמן את הקוראים. הפרק על ריגודו מתחיל בעמוד 123 ומסתיים בעמוד 139 (17 עמודים לפי החשבון שלי ולא 16 שזו טעות נפוצה), אבל מסתבר שבין תחילת הפרק לסופו יש 25 עמודים (8 של תמונות), ואני שואל אותך: "מה תמונות לא נחשבות לעמודים?"

כשאני קונה ספר אני בודק בסופו כמה עמודים יש לו ומסתבר שה-277 של "דאנק בפרצוף" הם למעשה יותר, ולמרות שיש לי פטור להרים ספרים של יותר מ-280 עמודים החזקתי בידי את ספרך וזה ודאי גרם לי לפגיעה קשה בבריאות, שתצמיד אותי יותר למחשב ותצפה לקבל תשובות חדות, ברורות ולא מתחמקות, אחרת התביעה בדרך (כי אולי נפגעה לי הברך).

חייך לעולם :) ויחייכו אליך כולם.

אבנ"ס

שששש, אל תגיד בקול רם, אחרת עוד באמת יאמינו לך.

לגבי השוואה בין ריגודו לג'ינובילי, אותו סיפור ממש. שוב אתה נופל על סוף שבוע, ושוב אתה מסנג'ר. אבל האמת? אין פה מקום להשוואה בכלל. תראה מה עושה ג'ינובילי, ותראה לאן הגיע ריגודו ב-NBA, מה גם שהם שחקנים שונים לגמרי.

החומר בפרק על ריגודו ב'דאנק בפרצוף' באמת שונה מכל הפרקים האחרים בספר. הוא מתבסס על מעקב קרוב וצפוף אחרי העיתונות הצרפתית באותה תקופה. זה סוג אחר של עיתונות כנראה, זן אחר של כתיבה, ולכן הפרק נראה כל כך שונה מכל מה שיצא תחת ידיי אי-פעם, או תחת ידי אחרים כאן. לא יודע אם זה יותר טוב או פחות טוב, אבל בטוח שזה שונה לגמרי.

מקווה, כאמור, שלא קיבלת נקע בזמן שסחבת את הספר.

תזדקף וחייך יזדקפו מאליהם.

נשיא יקר,

פניקס הולכת להחתים את גראנט היל. צהלות אושר יהדהדו ברחבי הגרנד קניון סטייט. היל אמנם מזדקן ובעל עבר עשיר של פציעות קשות, אך בואו נביט לעבר עתיד אוטופי בו היל נותן עונה שלמה בלי להיפצע. כן, אני מאמין שעתיד כזה יכול להיות מציאות בפניקס.

לקבוצה יש מספיק כוח אש גם בלעדיו וההנחה היא שהיל יעלה מהספסל וייתן 20-25 דקות בערב (הלוך הלכו דקותיו של ג'יימס ג'ונס). כלומר, יהיה לגוף שלו מספיק זמן מנוחה בשביל לא להיפצע.

עכשיו בואו ונפליג רחוק לאמצע העונה לאיזה משחק רנדומלי לחלוטין בו הסאנס דורסים את סאן אנטוניו בקרב על פסגת המערב, המשודר מחוף אל חוף בארה"ב ואפילו כאן בארץ (כבר אמרתי שאנחנו חושבים באופטימיות היום). במשחק אנו רואים (REAPLAYS) של נאש מרים אלי-הופים בשלוש התקפות רצופות לשלושה שחקנים שונים, מריון, סטודמאייר והיל בהתאמה (-:

אין מה לעשות חוץ מלחייך ולחשוב: showtime is back.

על הנייר הסאנס הם קבוצה עמוקה, ורסאטילית ואתלטית, שחצי מהשחקנים בה יכולים לשחק במספר עמדות (ובמיוחד הפרנצ'מן דיאו, שיכול לשחק על כל העמדות) וכולם יודעים לקלוע והרבה. השאלות האמיתיות הן לא על היכולת ההתקפית של הסאנס, כי פה אין ויכוח ואני מצטט את מנחם לס מאמצע שנות התשעים "יותר כח אש מצבא ארה"ב" (כל כך אהבתי לקרוא את המשפט שהוא פשוט נחרט בזיכרוני). השאלות הן מהצד השני של המשחק, הצד ההגנתי.

האם הסאנס יכולים לתת הגנה קשוחה כמו זו של הספרס הנבזיים, המסוגלים ביום טוב לשתק כל התקפה בליגה? התשובה היא כנראה לא, אבל כן תספיק להם הגנה בינונית היות וההתקפה פשוט כל כך טובה. האם הגוף של היל יחזיק מעמד? האם נאש שוב ישפר את הסטטיסטיקה שלו עונה רביעית ברצף? האם בראבוסה יפתח בחמישייה במקום בל? ואיך בל יקבל את זה, אם כן?

עמי

אני שמח שהבאת כאן כמה לחלוחיות מהקישקעס ממה-NBA, יען כי מרוב אנטי שנוצר אצלנו לליגה הזו בעקבות הסוויפ בגמר, השעות הבלתי נסבלות ואורך המשחק שהפך לקטסטרופה עם השנים בגלל ריבוי הפרסומות ופסקי הזמן – טוב שיש מישהו שבכל זאת מתלהב עדיין מהמעבר של גראנט היל הפצוע-כרונית לפניקס סאנס.

ראינו ושמענו וקראנו על המון מקרים דומים של שחקנים טובים וראויים ויודעים את התורה, שעמדו לסיים קריירה בלי תואר ועברו לאיזה מועדן נחשב ובעל סיכוי, כדי אולי-אולי לעשות את זה רגע לפני שהקריירה שלהם מגיעה לחצות והם הופכים ללכלוכית אלמונית שאיש אינו מתעניין בה. עבור חלקם זה עבד, עבור חלקם לא.

נדמה לי, על אף שאינני ירון טלפז, שגרנט היל הוא איש נחמד, התנהלותו נעימה ואין לו חלק בשלל הפאשלות שמציגים לפעמים לראווה כל מיני כוכבי NBA בעיני עצמם. אז יאללה, שייקח אליפות. אני בכלל חושב שאין שום סיכוי לסן אנטוניו לקחת אליפות בעונה הקרובה. ההיא מהטלוויזיה כבר תטמטם את טוני פארקר. עכשיו, אחרי שהתחתנו, שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר.

אהלן ערן,

לפני כמה שבועות התפרסמה באתר ידיעה על תחרות איות מגוחכת ששודרה בערוץ אי אס פי אן. רציתי להביא לידיעתך תחרות אפילו ביזארית הרבה יותר, ששודרה לה באותו ערוץ במקביל למשחקו של רוז'ה-שלך בגמר הגברים, והיא כמובן..... אליפות ארה"ב לאבן, נייר ומספריים. נשבע לך.

אז סתם, ככה, הייתי צריך לפרוק את זה מהלב, למקרה שלא היית מודע לדבר. זו תחרות רצינית לגמרי עם פרס כספי של 50,000 דולר. מה יש לאמריקאים האלה?

יניב

שלום יניב, וולקאם בק אחרי עידן ועידנים, לא ככה?

קודם כל, הסכת: אין פה ידיעות, אוקיי? זו לא היתה ידיעה. זה היה טור מהוקצע פרי עטו של סר ש. הרמלין במדורו 'השחר העולה'. עכשיו, אחרי שהבהרנו דברים ואיך בדיוק יש להתייחס לדברי הקודש הנכתבים כאן, בוא נתייחס לדבריך.

ממממ, האמת שאין לנו מה להגיד. כן, האמריקאים האלה הם אהבלים. תמיד ידענו. אבל תכל'ס זה אחלה משחק, אין בו שום סכנה לפריקת כתף או שבר בקרסול, ומצידי – כל עוד יש סיכוי לחמישים אלף דולר – אפשר לשחק אבן, נייר ומספריים חצי יום מדי יום. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיש מצב שאני אפילו טוב בזה.

שלום,

עוד בהקשר לאייטם על משקפיו של איתי סלע הפלאי בן ה-8: רק שתדע, שגם אני התחלתי להרכיב משקפיים (בגיל 10), וגם אז הייתי כדורסלן קט-סל עם שאיפות גדולות. הפתרון נמצא בדמות משקפי כדורסל סטייל קארים עבדול ג'באר שלבשתי, ונשארו אצלי עד היום (החלפתי זוגות עד גיל 18, כרגע נשאר אצלי הזוג האחרון).

אנקדוטה זכורה לי במיוחד במשחקי הליגה לנוער היא, שאוהדי הקבוצות היריבות במשחקי חוץ היו נוהגים לקרוא לי "צוללן" מהיציע כקריאת גנאי, ואני כדי לגרום להם לצאת מגוחכים הייתי מנפח את הלחיים ומראה עם הידיים תנועה של שנורקל לאות הזדהות. סתם שתדע.

איתי

אני מנסה לדמיין את התמונה ולא משוכנע מי יצא יותר מגוחך, הדבילים ביציע או הדביל על המגרש (בקטנה, בקטנה, אל תיקח את זה אישית, כן?), אבל בכל אופן הבאת כאן סיפור נאה כרפאל.

הייתי אומר נדמה לי על אף שאינני וכו', אבל זו כבר פעם שלישית תוך כמה פסקאות וזה מוגזם, אז אומר רק שאני משער ואף חושב או זוכר שכבר קיבלת תיק של sport24, ולכן אין לי כל כך במה לכבד אותך על הסקופון היפהפה שחלקת איתנו כאן בפרסום ראשון, נדיר ובלעדי ואף מזעזע, יש לומר.

אולי אסיים באופן מופתי, כמו אחד מקיסרי הכדורסל הישראלי בכל הזמנים, נדב הנפלד, שאמר בתום נאום הפרישה כשעיניו לחות וגרונו נשנק: "אז תודה".

שלום,

רציתי להתייחס לאחת ההחלטות הראשונות של עודד קטש כמאמן מכבי, נראה שלא התייחסו אליה מספיק. לפני כחודש בערך ביקר פה בארץ באסטון וסיפר לכולם כמה הוא רוצה לחזור למכבי לעונה הבאה. בתגובה לזה, קטש הודיע שהוא לא מעוניין בו. הוא כנראה הבין שבלי המסירות של פארקר ושאראס, ובלי שכל ההגנה יוצאת אליהם החוצה - באסטון לא שווה הרבה. לבנאדם יש ביצים. לא יודע אם יש עוד מאמן באירופה שהיה אומר "לא" לבאסטון. אתמול קראתי שרבנו הגרשוני וכל הגדולות כבר רבות עליו. גאון או דביל? נחיה ונראה.

יפתח

בינתיים, מרגע שהמייל הגיע ועד שהזזתי את עצמי לפרסם אותו, באסטון חתם בטורונטו. כך או אחרת, אחרת או כך, אני חושב שקטש רוצה להתחיל דף חדש. יש דברים שהוא נאלץ לקבל כתכתיבים (גיא גודס, למשל, אחרי שכבר שוחח איתו והודיע לו שהוא מעדיף לעבוד בלעדיו), ויש דברים שהוא יכול לשלוט בהם. עניין באסטון הוא אחד מאלה שיש לו מה לומר לגביהם וגם יכולת לאכוף.

אתה צודק בכך שיש הרבה מאמנים שהיו חוטפים את באסטון בשתי ידיים, ואני חושב שההחלטה של קטש, או מי שזה לא יהיה שם, די חכמה. האיש הפך יקר מאוד, ואם היה מגיע זה היה לחזור אחורה לקבוצה שונה מאוד ממה שהכיר, שלא לדבר על הפן האישי. כשאתה בן 32 – בן כמה באסטון, 32, לא? – ואתה חוזר לאירופה אחרי תחושה של חוסר מיצוי ב-NBA, זה עלול להכביד על הראש, הלב והרגליים שלך. בסך הכל זו החלטה נכונה של הצוות המקצועי של מכבי ת"א, אני חושב.

אהלן,

בחושיי המחודדים ציינתי לעצמי כי הבחור בטח שחקן כדורסל (למרות שבארה"ב לא חסרים בחורים שחורים גדולים וגבוהים). לפתע הוא פנה אליי ושאל אם אני מישראל, אין לי מושג למה, אולי הריח, וסיפר לי שהוא שיחק במכבי ר"ג אצל שיבק יחד עם ליאור ליובין, ושהוא מאוד מתגעגע לת"א. הוא סיפר לי שהוא משחק באיטליה והוא פצוע ברגל וזאת תקופת ההחלמה שלו. האמת היא שבהתחלה לא היה לי מושג מי הוא, אז רצתי בוש ונכלם מהר לאינטרנט לבדוק קצת היסטוריה עליו ומסתבר שהבחור תותח, ולא בכדי הוא אחד מחביבי הסיפרה.

והשאלה: איפה הבחור היום? האם הוא במקור ממיאמי ( לא שאני מתכנן בפעם הבאה לקפוץ אליו לקפה או משהו)?

עד כאן

גל

סיפור נאה כרפאל. האמת היא שאין אנו נוהגים לעקוב אחר חביבי הסיפרה משכבר הימים, מתוך מטרה להקנות להם שליטה בחייהם וחופש מוחלט, אחרי שהתעלקנו עליהם כאן במשך שנים. ברם אולם, וככל הידוע, בפעם האחרונה שראינו את סם היינס האגדי הוא נתן פייט גדול במשחקי הגביע האיטלקי כשחקן רג'ו אמיליה והודח במשחק הגמר נגד בנטון טרוויזו של מאסימו בולרי, מרקוס גורי ואטורה מסינה. זה היה אי אז בימים, לפני שנתיים וחצי בדיוק.

מן הידועות, כי להיינס היקר אתר אינטרנט משלו הקרוי, כמה מפתיע: samuelhines.com

אפנה אותך, גל היקר, ואת כל קוראינו וגולשינו בתפוצות, לאתרו האישי ושם תוכל ללמוד על אודותיו כמה שתרצה, ובעיקר כמה שתחפוץ. לך על זה בכל הכוח, או לפחות באותה מידת אינטנסיביות בה התעקש היינס לרוץ על ההליכון בעודו מחלים מפציעתו אי-שם בבית המלון במיאמי העיר.

ערן שלום,

לי, בתור אוהד הפועל, קשה לראות את הצביעות של אוהדי מכבי וביניהם שלך. אני נזכר בעונה הקודמת כשכל הסגל של מכבי לא תפקד ורק ארנולד תפקד, אז יצאו אוהדי מכבי והתרברבו על יכולתיו של ג'יימי.

אני כאוהד הפועל, אשר חווה גם בריחת שחקנים אל היריבה הצהובה, לעולם לא אוכל לזלזל ביכולותיהם של טרנס מוריס, וויל סולומון ובעבר גם נוריס קולמן. אך קריאה של הטוקבקים הצהובים בכל אתר מעלה בי בחילה.

עד עתה החזקתי ממך יותר, אך כרגע אני רואה בכתיבתך גם כן צביעות - אתה בוחר להציג את ארנולד כשחקן צפוי ואגואיסט (מה שאולי נכון), אך שוכח כי תקופה ארוכה היה הגב העיקרי של מכבי בהיעדר גבו של וויציץ'.

עופר

דיר עופר מיי מאן,

אני קולט הרבה מאוד רעל בדברים שלך, תחושות חמוצות שלא עושות נעים לאף אחד. אתרים צהובים? בחילה? צביעות? לדעתי הלא מלומדת, הגזמת מאוד. אל תשליך מאתרי מכבי ת"א וטוקבקים שם (שאינם קיימים כאן) עלינו. כדורסלע מתנהל באובייקטיביות מוחלטת.

לא רק שאני לא אוהד מכבי ת"א או הפועל ירושלים, האמת היא שאני כל כך אדיש לשתיהן שלא היית מאמין עד כמה. כנראה שרק סגנון הכתיבה העולץ-דיו עדיין משדר מסרים של קשרי לב כלשהם לקבוצות או לכדורסל הישראלי, אבל מזה זמן – 15 שנים בערך – שאין לי שמץ של גילויי אהדה לצד כזה או אחר. אני בכלל איש של שחקנים בודדים מכל גווני הקשת. כולל, יא אולוהים ישמור, הפועל גבת שאינה קיימת עוד.

אין פה מקום לשטויות מהסוג שהפגזת. לא שיש לי בעיה לקבל ביקורת, אבל יש מלים ויש דרכים ולא אותן בחרת להביא לכאן. כך או אחרת, אחרת או כך, לעניין שמציק לך: את ג'יימי ארנולד אני מציג כצפוי וכאגואיסט פחות או יותר מהיום הראשון שכדורסלע עלה לאוויר. אין לזה שום קשר למעבר שלו להפועל ירושלים.

במקביל, ויחד עם זאת ובנוסף לכך ולמרות כל זה, לא פעם התלהבתי ממנו וברור לגמרי שהיחס האישי שלי כלפיו מעורב. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא (עברו כמה פסקאות בלי שימוש בביטוי הזה אז אני מרשה לעצמי), שאפילו העליתי אותו לחצי גמר תחרות חביב נולד. לא רחוק היה האיש מלזכות בתואר חביב הסיפרה, אתה מצליח לקלוט את משמעות העניין? רק התחושות המעורבות באשר לסגנון המשחק שלו (וגם פרצופו הלא ממש עושה-לנו-את-זה) מנעו ממנו את התואר היוקרתי כל כך בעינינו.

לסיום, אל תעריך אותי יותר או פחות, אתה גם רשאי ומוזמן שלא להעריך בכלל, רק קח את הדברים בצורה יותר הוגנת וספורטיבית למען הכלל וגם למענך.

שלום,

נשיא הסיפרה שגדלנו עליו וכל מילה שלו במעריב במשך השנים הייתה כקודש הקדושים פתאום מתבלבל לנו באחד האייטמים האחרונים בין נבחרת הנערות לנבחרת העתודה?! היכול להיות שהאחיות למשפחת קלינגר יצליחו לקבל את חוסר הבקיאות שלך בין נבחרת הנערות לנבחרת העתודה?! וכמו כל ילד מתבגר מתגלה לנו הסוד שגם הדמות עליה גדלנו ואותה הערצנו מפקששת מדי פעם.

אוי אוי אוי, התמימות הסתיימה. כעונש הייתי רוצה לחשוב על השוואה בין נבחרת הנערות לעתודה, עד שתדע עד דק את ההבדל בין השחקניות והנבחרות, אבל כידוע לנו נשיא לנו ניתן להעניש (תשאלו את קצב)! בטח לא ניתן להענישו שהוא כל יכול באתרו ובטח שלא ניתן לבקש זאת "עונש" כזה בסוג אתר שכזה, אז אולי רק נסיים את הנושא בכך שנספר שאחרי נבחרות הנשים הצעירות עוקבים קצת יותר אנשים מהורי השחקניות, ירמי אולמרט, רענן וייס והאחיות קלינגר? ואולי אחרי שניתן להן עוד כמה אינצ'ים באתר, נקבל את הסליחה הכה חשובה לנו מהאחיות קלינגר על הטעות.

עמית

אחד מדוברינו, דני דבורין, היה ודאי אומר על זה: "אכן כי כן, נפל שיבוש. פעילותיהן הקרובות והסמוכות זו לזו של נבחרת הנערות ונבחרת העתודה בזירה האירופית והבינלאומית - שהן כידוע היינו הך לפחות, אם לא למעלה מזה - שיבשו גם את מנגנוניו המדויקים מאוד בדרך כלל של הנשיא, ופגעו אף באיזונים העדינים ביותר.

"אין זאת כי עלינו לנקוט דרך פעולה. לאו דווקא לאמץ את הרעיון שהצעת אלא בדיוק הפוך מזה: היות שנתברר למעלה מכל ספק כי אין הנשיא חד דיו בעודו דן בענייני כדורסל הנשים, עליו לחדול מעיסוק בתחום זה ולהשאירו כליל בידי האחיות קלינגר המצטיינות. ובא לציון, לכדורסלע וגם לנשים הפגועות בגין השיבוש גואל".

עד כאן הודעת הדובר. תודה על ההערה. הנושא תוקן. ובינתיים, רק כדי להיות בטוחים מעל לכל ספק שלא טעינו, הדבקנו כאן צילום של קטיה אברמזון, כוכבת נבחרת הטרום-קדטיות. מקווים כי נשא חן הדבר בעיניך.

ועד כאן לסופ"ש נאה כרפאל זה. תעשו חיים. אחרת, וזו בהחלט אזהרה, החיים יעשו אתכם.