הודעות לאומה הפזורה בין חופי הים לאתרים אטרקטיביים בחו"ל, וגם לכמה נתינים בודדים שנשארו כאן מול המחשב.

ראשית, נפתח בהצהרה מפתיעה: חום אש בחוץ ברמות בלתי נסבלות. קראתי את דבריו של סר ש הרמלין באחד הטורים האחרונים, לפיהם הוא בכל זאת מעדיף את הסיטואציה הנוכחית על פני החורף הישראלי הקליל. תאמינו לי, יש רגעים בהם הייתי קורא לשלול מהסר את תואר האצולה. מה יש בקיץ הזה, חוץ מאבטיח חייכני ועסיסי למשל, שאפשר לאהוב? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

שלוש פעמים התקלחתי אתמול. שלוש! ביזיון.

טוב, זה לא אני כאן בצילום. אבל הרעיון הובן, נכון?

אז הלאה.

החלטתי לנצל את ההזדמנות כדי לעדכן אתכם מהנעשה בחדר הישיבות של הדירקטוריון לאחרונה. אכן כי כן, כפי שהיה אומר ודאי דני דבורין, קשיים מסוימים להעמיד חמישה אייטמים גאים מדי יום. גם, כרגיל, אין מספיק זמן, אבל בעיקר אין מספיק כדורסל. כמה פעמים אפשר להתעכב על דברי מאמננו הלאומי הממנכ"ל את מכבי ת"א ובו-זמנית מריץ גם מחנה קיץ לילדים?

האיש אומר, למשל, שאין קסמים, נצטרך לעבוד קשה. או שהוא מרוצה מהאימונים ומהקצב. נו, אוקיי. תעירו אותנו כשיתחיל טורניר מוקדמות העלייה ל-NBA הזה, או מה שזה לא יהיה. ובעיקר מתי שזה לא יהיה, כי קצת איבדנו כיוון בתוך הקיץ ובתוך שלל הכותרות מענף הביפ שכבר משתלט עלינו בקלות ובלי להתאמץ ממש, עם השחתת רכבו של מאמן מכבי חיפה, או הטעויות הקונילמליות של אנשי מכבי ת"א לגבי רישום שחקנים. אבל האמת? גם אצלנו יש. שבדיה כן באה, לא באה, כן הודיעה על ביטול או לא. שמחה וששון בים התיכון.

מה שמביא אותי כמובן לשמחה ריגר ושרון ששון.

לא, בעצם אין לי מה לומר עליהם.

אז הלאה, להמשך העדכונים מחדר הישיבות:

שוטה הנבואה בפגרה, כי אין משחקים עכשיו.

גיל והתרגיל נעלם אל תוך חופשת הקיץ עם שלל העיסוקים שלו. רובם, אגב, תחת השמש הקופחת. שיהיה בריא ושרק ישים כובע וימרח שמן שיזוף. כל אחד ודרכו, יא נואו.

תחרות חביב נולד ממתינה לתחילת העונה, כדי לנהל מרוץ מחודש אחר חביב טרי חדש שינעים את זמננו. למי ששהה על הירח בחודשים האחרונים: טרה סימונס מהפועל גליל עליון הוא החביב הנולד של סיפרה בסלע בעונה הראשונה של התחרות. חביב נולד 2 – מיד לאחר הפרסומות המייגעות של הקיץ.

ואם כבר טלוויזיה ושעשועונים:

תגידו, החברות האלה מטומטמות או מה? אלה שנותנות את הכספים-כמו-חול שנשפכים שם על כל מתמודד שאין לו מושג, אבל בעזרת אלף סוגי עזרות והצלות למיניהם יכול להגיע ל-25 אלף שקל בהליכה.

יד על הלב ובלי להציץ תגידו לי בזה הרגע: איזו חברה היא הספונסרית, או זו שמעניקה את הפרסים הכספיים לתוכנית של אייל קיציס? ומי נותן את הכסף בתוכנית של אברי גלעד? כמה מכם יודעים: שניים מכל עשרה? הרי איך שהם מתחילים לבלבל את המוח על "מתנת זה ומתנת זה" ויוצאים לפרסומות, הופ – אני עם השלט לערוץ אחר. מילא אני, לי זה עוד לוקח 3.56 שניות עד לביצוע. רעיית הנשיא עושה את זה ב-1.44 שניות, שיא עולמי של מחאה לפרצוף של ערוץ 2.

אתם מתעקשים על כדורסל? שיהיה כדורסל, למרות שאפילו האתר של המדינה בתחום הזה, 'ספסל', עבר אתמול יום שלם ללא עדכון אחד אפילו. הלו, החום מייבש את האנשים. והילדים של שלומי פרי ודאי צועקים ובוכים אבא, אבא, ירח מטפטף עלינו. מה שהם לא יודעים זה, שלא ירח ולא נעליים. זה אבא שלהם שמנסה להעלות ידיעה חדשה על נבחרת הטרום-קדטיות שסיימה מחנה אימונים בצ'כיה עם עוד שלושה הפסדים רצופים, ותוך כדי תקתוק בעוז על המקלדת מאכיל אותם בבקבוק מלא סימיליאק. רק שים לב שלומי, יש חור קטן בפטמה והכל נשפך.

איזה איש. אימפריה.

כמו שאתם רואים, אין לי שום דבר חשוב לומר על כדורסל היום מעבר לכמה העברות נחמדות באירופה ממקום למקום (מרקוס בראון תיכף בז'לגיריס? קאקיוזיס מברצלונה למלאגה? לא נכחיש זאת כלל ועיקר). על זה תקראו הפעם במקומות אחרים.

ואולי בכל זאת רק מלה על מייקל לואיס, כוכב 'האלופה'. למרות שמתקבל אצלכם אולי רושם שאני מין בטטת כורסה, אין לי מושג מה זו האלופה ולא ראיתי אף פרק מזה עד היום. פה ושם אני רואה את לואיס בעיתונים או ברשת, והכי הרבה שאני יכול לומר עליו זה שהוא מזכיר לי במשהו את ליאור ליובין. לא יודע מה ואיך,אבל זה מה שעולה לי בראש כשאני רואה אותו.

היום אני קורא בעיתון של המדינה, שמכבי פ"ת מליגה א' לא מחדשת איתו את החוזה (?!) לעונה הבאה, כי הוא לא יכול להתחייב להגיע לכל האימונים כמו שאר השחקנים. סלבריקה, מה שנקרא. איש עסוק, נו. רק מה, לא ידעתי שיש חוזים בליגה א'. מה, לא הכל מתחת לשולחן כמו פעם? כי אם דברים השתנו בינתיים ואין פה אימת מס הכנסה ובקרת תקציבים וכאלה, אולי אני אשקול איכשהו חזרה למגרשים. ככה, כמו שאני, עם הברך הבריאה האחת שיש לי.

אבל חם מדי כרגע ובטח אימוני טרום העונה בדרך להיכנס לכושר הם קריעת ים סוף. עזבו, ירדתי מזה.

שלומות ונצורות לכם.

ובעיקר בוקר צח (עד כמה שניתן), צהריים זכים (לא שיש צ'אנס) וערב נינוח במיוחד (עוד סוג של שאיפה חסרת סיכוי באמצע יולי).