צרור תובנות לאומה הנאנקת מחום, היישר מלשכת הנשיאות הממוזגת

קודם כל, כנסו פנימה אל המקומות בהם מטרטרים המזגנים בנועם. מה יש לכם לעשות שם בחוץ, עוד לא ממש הבנתי, למרות שאתם כבר יודעים – תמהתי ממושכות ונואשות וכל זה.

בואו נתקדם קצת עם החומרים השוטפים.

ממממ, איזה חומרים שוטפים בדיוק?

כל כך חלש ומייגע לא היה הרבה זמן, הא? אין כלום בכדורסל, זה פשוט לא ייאמן. אוקיי, אז סמוש פארקר עבר לפני כמה ימים מהלייקרס למיאמי. יופי. ודרובניאק בג'ירונה. מדהים. וכל מיני נבחרות גילאים משחקות בזו אחר זו בדרג א' ובדרג' ב', והאתר של פיב"א-אירופה עושה את העבודה שלו, מסתבר, גם בחום הכבד הזה, אבל מי יכול לעקוב, באמת, נו. ומי צריך את האליפויות האלה כל שנה בכלל? שיחזרו לפעם בשנתיים.

מכל האליפויות האלה הצלחתי להבין רק דבר אחד, ואסתפק בתובנה הזו בכיף: ספרד וסרביה, סרביה וספרד. אלה הנבחרות שהולכות עד הסוף בכל מקום כמעט, בכל דרג וגיל, בנות ובנים. אנחנו? אנחנו מסתובבים בכל מיני מקומות חשוכים ונמוכים. 10, 12, כל מיני כאלה. יחד עם חוסר ההצלחה של נבחרות הגברים והנשים בזמן האחרון, יכול להיות שחזרנו לנקודת המוצא: אין פה כדורסל. או שיש, אבל לא ברמה מספיק טובה כדי ליהנות ממנה ולשחזר ימים גדולים ויפים מפעם.

אולי זה עוד ישוב. מן הסתם כן, כי אומרים שהחיים מתנהלים במחזוריות, אז בסוף זה יקרה.

והנה, איך שאני אומר ששום דבר לא קורה, בומבל'ה מפתיעה (או שלא): דורון שפר חוזר לגליל עליון. ואללה. אז דבר ראשון שמתי לו צילום ב'רואים עולם', חוטף גג מפרדריק וייס במשחק בין מכבי ת"א ללימוז'. אתם יודעים, הוא עוד יכול להתחרט.
אולי יחשוב פעמיים אם כל העסק הזה שווה לו.

מה אני אגיד לכם בעניין שפר? אני מאלה שלא יכול לומר עליו מלה רעה, בעיקר לא רוצה ולא מעוניין וגם לא מחפש את זה. הזיכרונות שלי משפר רבים וטובים, ולא כל כך מזיז אם הוא בא וחוזר או חוזר ובא, ואם תמיד יש קבוצה תורנית שלוקחת אותו. זה אולי קצת מעליב את הליגה (אם כי מעליב היא אולי מלה חזקה מדי בהקשר הזה), ששחקן בן 35 וחצי שלא משחק כדורסל באופן שוטף כבר די הרבה זמן, יכול לתפוס חוזה ביותר מקבוצה אחת בליגה הזו. אז מה, אז שיעליב את הליגה. אפשר לחשוב איזו ליגה ואיזה כדורסל יש לנו. הנה, תראו את הכדורסל שיש לנו:

10, 11, 12 – כל מיני כאלה.

אוקיי?

אז שישחק בגליל. אם דברים היו מסתדרים אחרת או אם שפר באמת היה רוצה, יכול היה לסגור שם כבר לפני שנתיים, נגיד, ולשים סוף יפה וסמלי ועגול ומחייך לקריירה שלו. תכל'ס, אף אחד לא אמר שחייבים לסגור מעגלים כל הזמן ולגמור יפה. אולי זה רק אני והנטייה הקשה שלי לסימטריה בכל מקום. אולי אפילו סוג של מרובעות פרטית, למרות שאני מדבר כרגע על עיגולים.

בהצלחה דורון, עם או בלי זקן, עם או בלי כיפה. בסוף עוד יתברר שהכדורסלן הדתי היחיד בליגה הוא דורון שפר. תודו שעל תסריט כזה לא יכולתם לחשוב: לא בימים בהם זכה באליפות עם גליל, לא אחר כך עם קונטיקט, ולא בהמשך כשאכל מילאנזים וקירקס בולונזים כחצי הצמד קטשפר.

אני מניח שהייתי מקדיש לו אייטם נפרד בזמנים אחרים, אבל הקאמבקים האלה כבר הפכו לשגרה בהפרש ממוצע של 1.56 שנים, אז זה לגמרי בסדר לקבור את הניוז הלא-מרעיש הזה בתוך אייטם כללי.

קצת מפתיע, אגב, שובו של האיש שנולד ב-1972 אחרי שבזמן האחרון מתאיידים להם נציגי השנתונים הוותיקים: אורי כהן-מינץ (73'), הלך לליגה השנייה, כמו גם גיא קנטור (74'). אורן אהרוני (74') פרש ממשחק כדי לאמן את גבעת שמואל וגם דרור כהן (74') ומשה ברנר (71') ימשיכו שם ולא יפארו בנוכחותם הקשישה-משהו ובפדחתם המדלדלת את מסדרונות ליגת העל. ככה זה, הגיל עושה שלו, חוץ מאשר אצל שפר.

ואם כבר גיל (והתרגיל), הוא הבטיח לי אייטם. שיט, שוב ברח.

אהה, ויש גם רכז חדש להפועל ירושלים, וויל בליילוק. עוד אחד ברשימת הווילים נחתה עלינו בשנים האחרונות. כנראה שפעם זה היה עוד באופנה להיקרא ווילי, תשאלו את סימס, אבל יכול להיות שמאז שפרץ וויל סמית' הכה-מגניב בקולנוע אף אחד כבר לא רוצה להיות יותר ווילי.

כדורסל ספיקינג? לא ממש יודע, וחוץ מלספר לכם מה כתוב עליו בכל מיני דוחות סקאוטינג, או לדקלם סטטיסטיקות, אני לא יכול לחדש יותר מדי. זו גם לא המטרה. תנו לי לראות אותו כאן פעמיים-שלוש ואתם לכם דו"ח סקאוט משלי, מסוגנן למופת. אני חושב שתוכלו לחיות עם זה בשלום ולהמתין עד לרגע שזה יקרה. לא לחוץ לכם, נכון?

ידעתי שאתם בסדר.

ושלמה שרף היה אומר על זה:

אתם בסדר אתם.

ומיד מוסיף: מי זה הדבר הזה, מי זה? הוא לא יודע להרים כדור, הוא לא יודע.

שלומות ונצורות לכם בשלב זה.

ובוקר צח, צהריים זכים ורב נינוח במיוחד.