לערן שלום רב,

אני מאד אוהב לבקר באתרך מדי פעם, אך הכתבה בבלייזר קצת הציקה לי. אני מדבר על הכתבה שבה אתה "תוהה איך מכל הרוסים שהגיעו לכאן לא יצא כדורסלן נורמלי אחד". במקרה הזה יש טעות בסיסית ומרה בתהייה שלך.

כמו שאולי ניחשת לפי שמי, אני לא צבר וקצת יודע מה הולך בספורט הרוסי. אתה יצאת מנקודת הנחה שההצלחות של הספורט הרוסי נבעו מגנים נכונים וזה פשוט לא נכון. ההצלחה הכבירה של מדינות ברית המועצות בספורט לא נבעה מגנים מיוחדים, היא נבעה בגלל שבזמן שילדים בישראל עוד לומדים לספור, ילדים ברוסיה כבר התחילו להתעסק בספורט. היא נובעת מכך שהממשלה (בעיקר בעבר, אבל גם בהווה) הקציבה המון כסף לספורט. לרשות ילד כישרוני עמדו כל הכלים להצלחה, ילדים מגיל 12-11 מתאמנים שלוש פעמים ביום. בקיץ יש מחנה אימונים של חודשיים (לילדים בגיל בית ספר יסודי!). ואם שכחתי - כל זה בחינם, לא במחיר מבצע ולא במחיר סמלי.

הדרך היחידה שמדינתנו הייתה יכולה לקבל כדורסלן רוסי טוב, היא לקבל מוצר מוכן שכבר התפתח במערכת הרוסית (משהו סטייל אברבוך בקפיצה במוט), אך שנינו יודעים שכמות הכסף בכדורסל הרוסי ביחס לכדורסל הישראלי תמנע מכדורסלן טוב לעבור לארץ. למה שמישהו מוכשר ירצה לעבור לישראל?

זה כל מה שהיה לי לומר, היה חשוב לי להעביר נקודה שאני בטוח שהיא נכונה, שההצלחה הרוסית בכל תחומי הספורט בכלל ובכדורסל בפרט נובעת מהקצבת כסף רב ומתן תנאים טובים לספורטאים מגיל צעיר מאד. בשנים האחרונות מוכנס פחות כסף לספורט ובגלל זה הרמה יורדת, אבל עדיין אין בארץ אף גוף שמתקרב אפילו לאקדמיית הכדורסל של צ.ס.ק.א לדוגמא).

מישה

תודה על התגובה המחכימה, מישה. אמנם לא ניסיתי לנתח בטור ההוא את הסיבה לכך שלא "הרווחנו" עדיין אף כדורסלן ממוצא רוסי ברמה גבוהה כאן, אלא בעיקר קיטרתי סביב העובדה הזו בחינניות, אירוניה וציניות, שלא תמיד הולכות יחד, אני יודע. ברם אולם ואף על פי כן, ובעיקר למרות זאת, אני מאוד שמח לקבל את התגובה המנומקת שלך שמאירה את עיני כולנו, סביר להניח.

למי שלא יודע על מה אנחנו מדברים, הנה אותו טור מתוך בלייזר שלפני מספר חודשים. בהזדמנות זו מזכיר שוב, שקליק על הבאנר של בלייזר בתחתית העמוד יביא אתכם לכמה מכתבות הכדורסל שלי, שפורסמו שם
בשנה וחצי-שנתיים האחרונות.

לנשיא הסיפרה שלום,

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? זהו שאין. שפר האחד והיחיד חוזר שוב. היידה-היידה, יש תקווה (עוד פעם) שייתן עונה סבירה עד טובה (אח, האופטימיות), וייקח את החבורה הצעירה של הגליל אל עומק היול"ב קאפ ואולי גם לפיינל פור הישראלי (מתי כבר ישנו את זה לסדרה של הטוב מ-5?).

האמת, אני לא חושב שהוא יהיה מדהים, אבל רוצה ומקווה שכשהוא וטרה סימונס יהיו על המגרש יקרו דברים טובים. חבל רק שהוא מגיע לגליל אחרי שקטש כבר עזב. שיהיה לו בהצלחה ושהברכיים יעמדו בעומס, הרי הוא כבר לא צעיר.

שלומות ונצורות,

עמי

אתה יודע מה, עכשיו, כשאני חושב על זה, בכלל לא עלה בדעתי השילוב המעניין בין סימונס, שנבחר בתחרות 'חביב נולד' של העונה שעברה להזכירכם, לבין שפר. אוטומטית זה מעלה את השילוב האחרון המוצלח של שפר בליגת העל, הלא היא גם ליגת חרטאבונה או ליגת קזינו (לבחירתכם ושיקולכם). זה קרה עם וויל סולומון בהפועל ירושלים, אבל עברה פחות או יותר חצי עונה עד שזה קרה. שפר לקח אז את הכדור לידיים, הוריד מסולומון את עיקר הנטל בכל הכקשור להובלת כדור ופינה אותו לקלוע. מאותו רגע והלאה ירושלים נראתה הרבה יותר טוב. זה נגמר בזכייה ביול"ב קאפ.

כאן, בגליל, עומד בדרך יוגב אוחיון, שסימן איזה איתות או שניים על התקדמות בעיקר בחלק השני של העונה שעברה. סביר להניח שאוחיון ימשיך לעלות לפני שפר, שלפחות בתחילת העונה אמור לשבת בלול. עם הזמן, אם הוא באמת יהיה שפר, לא מן הנמנע שנראה אותו עולה כרכז ראשון. מהעמדה הזו הוא יוכל להפעיל טוב את יותר את התכונות שאני מניח שנשארו לו, כמו קור רוח, הובלת כדור ושליטה בקבוצה, ואז אולי יבוא לידי ביטוי השילוב של סימונס. החביב החדש יסגור משחקים של 25, שפר עם 11 ו-5 אסיסטים ב-24 דקות ובשאר הזמן ישחק אוחיון. בינתיים, עמי, לפני שאתה מפליג על ענן ושוכח לרדת, צריך להזכיר שמדובר בפנטזיה מוחלטת. בוא נמתין. ואם נחיה אז גם נראה.

היי ערן,

שתי שאלות לי אליך. דבר ראשון, התנהל ויכוח ביני לבין ידידה, על גובה התקציבים של קבוצות הכדורסל באירופה. אני טענתי שתקציבה של צסק"א עומד על 20 מיליון, אולי זכרתי את זה מלפני כמה שנים. בכתבה של חגי סגל באתר nrg נכתב שהתקציב הוא 33 מיליון. מה שאני לא יכול להבין זה, איך קבוצה משכילה להוציא כאלו סכומי כסף. למשל, אם 25 מיליון הולך לשחקנים, אז כל שחקן מרוויח בממוצע מעל 2 מיליון בעונה?

ועוד שאלה, האם לדעתך יש מקום לליגה אירופית בסגנון ה-NBA, והאם העלייה החדה בתקציבי הקבוצות הגדולות רק מחזק את הדעה שצריך ליגה שכזו, או להפך?

בתודה מראש,

ליאוניד

כמה דברים לי אליך. קודם כל, בהנחה שאתה מדבר על ידידה ולא על ידיד ואין פה טעות, אני מקנא בך. למה לי אין ידידות שאפשר להתווכח איתן על כדורסל? ראה עצמך כאדם מאושר. שנית, אם אתה עצמך אומר שזכור לך מלפני כמה שנים תקציב של 20 מיליון (יורו, יורו, השארת את זה פתוח, עוד אפשר לחשוב שמדובר בשקלים), אז סביר מאוד להניח שאתה לא מעודכן.

לא יודע בדיוק מה התקציב שלהם, אבל הרבה יותר הגיוני שמדובר ב-33 מיליון מאשר 20. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שלפני העונה שעברה התקציב עמד על 26 מיליון יורו. יכול להיות שהם הקפיצו אותו למעלה, בין השאר כדי להשאיר את פפאלוקאס.

מבחינת שכר השחקנים, אני לא חושב שממוצע השכר שם לשחקן הוא 2 מיליון. לדעתי, צסק"א, או כמו שמישה כתב באייטם הקודם צ.ס.ק.א (ואם הוא כתב ככה, תאמין לי שהוא ודע), מחזיקה הרבה יותר מ-12 שחקנים. אני מניח שיש להם סגל של 16-17 שחקנים לעונה הארוכה שלהם שמקבלים שכר. שנית, זה אתה שהחלטת ש-25 מיליון יורו הולכים לשכר שחקנים. אין לי דרך לאשר את זה, ובכל מקרה אני לא בטוח שזה נכון. אולי רק 21 מיליון הולכים לשכר? בוא נחלק 21 מיליון ל-17 ואנחנו מקבלים ממוצע שכר של 1.2 מיליון יורו. כן, זה כבר נשמע יותר ריאלי (אם כי עדיין די מטורף), כשיש לך בסגל שחקנים כמו אנדרסן, זיסיס, פפאלוקאס, הולדן, לנגדון, גורי, סבראשנקו ואחרים.

באשר לליגה אירופית בסטייל NBA, אני בטח תומך. אומר את זה בכל מקום אפשרי כבר עשר שנים בערך וכבר אין לי כוח לחזור על הנימוקים. אם לא ליגת אירופית סטייל NBA, אז בית אירופי שישמש חלק מה-NBA, וקבוצותיו יקיימו את מרבית המשחקים בינו לבין עצמו, אבל הקבוצות בו ייצאו לשחק גם נגד יריבות בארצות הברית. זה דורש כמובן אולמות יותר גדולים ויותר מפוארים ומודרניים, תקציבים עוד יותר גדולים ממה שיש כיום לקבוצות האירופיות ותוכנית משחקים מפורטת היטב שתביא, כמובן, גם את קבוצות ה-NBA לאירופה.

לכבוד:

ערן פרס (נשיא או לא?),

תודה על תשובתך (אגב, זה בהחלט ראוי לציון ולא מובן מאליו שאתה מתייחס לרוב מוחלט של הדברים שנשלחים אליך דרך "דבר אלי יפה", מי כמוני יודע שכמעט על כל פיפס שלי אתה מעלה תגובה).

יש לי הצעה לפרויקט ונראה איך תזרום עם זה (בכוונה אני לא שולח דרך הלינק, כדי שלא תרגיש לחוץ בזמן וזה בנושא שמסקרן אותי זמן רב). מה אומר לך השם ג'ימי הול? וכשלצידו ווילי סימס, קארל נברסון, ג'ף פאל, דני ברכה וטרי פייר האם גם "מאלו" היה שם, כשהם הגיעו לגמר הגביע בו הפסידו לגליל, ובגמר הפלייאוף נגד מכבי? אחרי שבחצי הפלייאוף ניצחו את מי אם לא הלוזרית הגדולה מחולוניה.

בקיצ-קץ ודאי ברור לך שאני מדבר על אליצור נתניה, ואחרי שהגבת לי בטור חזק על חולון אני לא קוצב לך מועד (גג שבוע, דיר באלאק). וברצינות, לא קריטי מתי, אבל בהחלט יעניין אותי לקרוא על הקבוצה המאוד מיוחדת הזו, של ניל גילמן, שהיתה בעיר היהלומים.

אגב, מבין הנ"ל, יש שניים שאני לא ממש זוכר אותם: 1. ג'ף פאל, שלמיטב זכרוני היה גבוה לבן, והשני ג'ימי הול, שמדברים עליו כאחד השחקנים הטובים שהיו כאן, אבל בניגוד לחבר'ה המתאזרחים והישראלים שאותם גם יצא לי לראות מעבר לאליצור, את השניים האלה ממש לא הכרתי.

בוא ואגלה לך סוד. בכל מה שקשור לאירועי כדורסל מקומי שקרו לפני 1987/88, אני נשען בעיקר על זיכרון כללי ולא על נוכחות פיזית. כל עוד הייתי נער ואוהד כדורסל מרחוק, כמעט שלא הלכתי למשחקים. גדלתי בפתח-תקווה ולא היתה שם קבוצת בליגה העל. למשחקי ליגה לא ממש הלכתי. חייתי על מכבי ת"א בערוץ הראשון כמו כולם באותו זמן, כי זה מה שהיה. זה ומשחקי גמר גביע המדינה או פלייאוף.

בקיץ 86' התגייסתי לצה"ל (ואפילו נתקלתי באקראי ביונה ההנפלדית בבקו"ם במועד גיוסו). איפשהו ב-87' הפכתי לחלק מתוכנית הכדורסל של גל"צ 'צעד וחצי' ומכאן והלאה התחלתי להראות נוכחות במגרשים. תכל'ס, עבודה בעיתון יומי ממש עשיתי רק מ-1990. בימי צעד וחצי ישבתי רוב הזמן באולפן וראיתי רק חלק מהמשחקים, רובם בתל-אביב, רמת גן וכאלה. במלים אחרות, מעונת 1989/90 קשה מאוד להפיל אותי בליגה הישראלית ובליגות של אירופה. בכל מה שקשור לפני זה, אני מכיר ויודע רק חלקים מהחומר. בטח לא באותה רמה של השנים שבאו לאחר מכן.

לנתניה לא הגעתי, וגמר הפלייאוף של נתניה נגד מכבי ת"א היה ב-86', לדעתי. בקיצור, כל מה שאני יכול לספר לך נשען על זיכרונות מהטלוויזיה ומהעיתונים ולא יותר מזה. אינטרנט לא היה. ואתה יודע, עברו בכל זאת יותר מעשרים שנים. מה כבר אפשר לספר?

על פניו ולפני הכל, אני חושב שסטיב מאלוביק לא היה בקבוצה ההיא של גמר הפלייאוף אלא רק בהמשך הדרך, אבל אולי אני טועה. לעומת זאת, היו שם דני ברכה וטרי פייר שהיה יוצא מהכלל אז, והמאמן היה יוסי הררי. לא ממש יכול לכתוב על נתניה בשליפה מבלי להרים איזה טלפון למישהו, שירענן את זכרוני. זוכר את השמות, את ג'ימי הול וג'ף פאל, זוכר גם איך הם נראים, פחות או יותר, אבל ספק אם הם שיחקו יחד, אגב, באותה עונה. זה מה שזכור לי, בכל אופן, אבל אין שום ודאות בעניין.

בכל אופן, כל מה שצריך זה להרים טלפון ליוסי הררי, הוא ישמח לעזור לך אם תרצה. אותי עזוב. ברור שאני יכול לשבת ולהכין כאן כתבה של אלפיים מלים שתביא לך כל מה שתצטרך, אם רק יהיה לי זמן לעשות כמה טלפונים לדמויות מפתח שיעזרו לי לרענן את הזיכרון ולהביא כמה סיפורים משלהם. אבל הלו, בכדורסלע אין ראיונות ואין ציטוטים. כאן כותבים מה שהאצבעות מכתיבות ברגע נתון, והולכים איתן. הראש ריק כרגע ומסרב להיכנע לשיגיונותיך, אבנר. אתה בטח זוכר שכינו אותם גלובטרוטרס, ושהם היו אולי הראשונים לעלות עם ארבעה שחורים בחמישייה (אולי אפילו חמישה בחלקים מהמשחק). נו, אתה רואה. כשאתה רוצה אתה יודע.

אני זוכר איזושהי כתבה שהכינו בערוץ הספורט על פליטי נתניה, שדיברו על ניל גילמן, האיש שהביא את הכסף, והמוזרויות שלו וההיעלמות שלו והחובות הכבדים וחוסר היכולת לפתוח את העונה איפשהו אחרי ארבע או חמש עונות בליגה. היה נחמד. נוסטלגי. זהו, זה מספיק, אבנר, תן לי להתקדם בחייך, תמיד אתה תוקע אותי פה עם מטלות מהשד יודע איפה אתה מביא אותן.

בפעם הבאה שאתה מתכונן להנחית את אחת מדרישותיך שנוגעות לימי הפרה-היסטוריה, שלח מייל לסר ש. הרמלין הקשיש. כמו שתקרא באייטם שלו, האיש הוא פריק של הסוונטיז והאייטיז. הוא יספר לך בדיוק מה אכל ג'ימי הול לארוחת צהריים לפני משחק מספר שתיים נגד מכבי ת"א, ומה חושב קרל נברסון על איבוד הכדור ההוא של דני ברכה 3.44 דקות לסיום בפיגור של נקודה בלבד.

שלום,

רצית להזכיר עוד שחקן שהלך לעולמו: בובי פילס (נולד ב-20 בדצמבר 1969 ומת ב-19בינואר 2000). הוא גארד, 1.95, ששיחק בשארלוט הורנטס (היום ניו אורלינס). הוא נהרג בתאונת דרכים.

חן

תודה על התזכורת. לגבי פילס, ולהבדיל ממאליק סילי שהוספתי ללינק 'לזכרם' רק לפני כמה ימים, הוא פשוט לא עונה לקריטריון. בפתיח של 'לזכרם' אני מסביר במפורש, שאכניס רק כאלה שיצא לי לראות משחקים או מאמנים. את סילי ראיתי כמה וכמה פעמים, מבובי פילס אני לא זוכר שום דבר. ידעתי כמובן שהוא נהרג, ידעתי איך הוא נראה
ואני אפילו זוכר את היום בו נהרג ואת הידיעות הנלוות, אבל אני מתאמץ להיזכר אם ראיתי אותו או אם אני זוכר משהו מיוחד, וכלום. שום דבר. לכן הוא לא ברשימה. את סילי פשוט שכחתי, ונזכרתי פתאום רק כשסר ש. הרמלין הזכיר אותו באחד מטוריו האחרונים. כך או אחרת, אחרת או כך, קרא את הפתיח ללינק 'לזכרם' ותבין שבלתי אפשרי לתעד את כל השחקנים שחיו ומתו לאורך השנים.

ועד כאן להפעם.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד לכם.