הנה קטע מ-1992 שרציתי להניח כאם בפניכם לפני המשחק נגד בלגיה ופשוט שכחתי. למה לפני הבלגים? כי הצמד הזה, ויה קון דיוס, הוא בלגי ובתחילת התשעים היה חזק מאוד מאוד מאוד בכל מקום. קצב טוב, שירים שתפסו בכל מקום באירופה וקול נשי מאוד מיוחד ולא שגרתי של דני קליין. תאמינו או לא: לסולנית שתיכף תראו ותשמעו כאן קוראים דני קליין. אני חייב לסמן את זה לעצמי לקראת איזה קטע שיבוא עם הפועל ירושלים או משהו.

נגיד, בפעם הבאה שדני קליין יגיד שמאירק'ה טפ-הירו חתום במכבי ת"א, או בפעם הבאה שיחתים שחקן עם דרכון צ'כי. סתם, סתם. למה להיות רע – אני גם אנרגיות חיוביות לגמרי היום. גדול אתה דני קליין. וגם את, דני קליין, גם את גדולה.

ואללה.

לא נכחיש זאת.

ויס קון דיוס שרו במשך כמה חודשים את השירים שלהם, וגם אני פיזמתי לי את הפזמונים ולא ממש ידעתי במי מדובר. אמר לי אז מאמן כדורסל ידוע, אני זוכר את זה משום מה, ש"מה, אתה לא יודע מי שר את זה? אלה ויה קון דיוס, חזרנו עכשיו מאירופה ומה אתה יודע, משמיעים את זה בכל מקום. זה שיר ענק".

למען הדיוק, מה שהשמיעו אז היה הקטע הזה, ולא מה שאני רוצה להשמיע לכם. אתם מאוד מוזמנים להקשיב גם לו. איך כותבים באתרי האינטרנט השונים? צפו בכך וכך.

במקור, רציתי להשמיע לכם את "אנחנו צועדים לקראת הנפילה", או הכישלון, בעצם, תרגמו את זה איך שבא לכם. ותגידו אתם: האין זה שירם של חבורת החייזרים שנחתה כאן בראשות החייזר הראשי E.T הלוא הוא אקסל הארוול?

כל כך רציתי לשים את השיר הזה לפני המשחק, אבל אז הגיע לכאן שוטה הנבואה, הדפקט הזה, ואמר לי: עזוב, היום הולכים על בלגיה + 8. אל תשים את השיר הזה כי תצא דביל.

אני מאוד כועס, אגב, על השוטה. בן אדם, אם אתה לא מוכן למשחקי ההזדמנות האחרונה ורוצה להתחיל רק כשיחלו הליגות, רק תגיד. למה אתה בא, מבזה את עצמך, מכשיל אותנו ופוגע באחוזי ההימורים הנאים כרפאל למדי שהצלחת להעמיד עד עכשיו?

איך שהתכוונתי לומר לו את זה, החמור מרים לי טלפון בוקר ואומר שהרוויח 1400 שקל על אנה איוונוביץ', היפה ההיא מהטניס. הסרבית, נו. הפגז.

"איך, מה, מתי?", שאלתי אותו כשכולי נסער. "1400 שקל, יא מנוול?".

"אכן כי כן", ענה לי במשובה, כשהוא מתאמץ לחקות את אלילו דני דבורין. "תבין, אני מקצוען לא איזה פראייר. איונוביץ' זכתה בטורניר לוס אנג'לס. היא היתה צריכה להתייצב בתוך 48 שעות במשחק בטורונטו, שזה כידוע לך בצד השני של צפון אמריקה. חיכתה לה במשחק הפתיחה איזו סינית שהיא כוח עולה או משהו כזה, וחוץ מזה סינים אף פעם לא מוותרים בקלות – זאת לדעת. בקיצור, עשיתי חשבון והגעתי למסקנה שאיוונוביץ' לא תתאמץ במיוחד, וספק אם יהיה בכלל כוח. צפיתי גם ירידת מתח ובעיות בקטע המנטאלי אחרי הזכייה בטורניר לוס אנג'לס. ובקיצור, דפקתי 200 שקל על ניצחון לסינית. נתנו על פי 7 באתר שאני משחק בו".

"מה אתה מדבר, מה אתה מדבר", נפעמתי וקינאתי. לא אכחיש זאת. ורציתי לומר בקול רם: אנה, חוץ מילד, אולי תעשי גם לי 1400 שקל? מה את אומרת? אבל נורא התביישתי.

"כן, שיחוק", קטע אותי שוטה הנבואה, "רק בטורניר הקאקות הזה, ההזדמנות האחרונה, מה שאני נוגע יוצא הפוך. אולי נרד מזה ודי. חרא טורניר, בחייך, את מי זה מעניין. אני כבר עם הפנים ל-US OPEN", אמר וטרק. נהיה מנוול הדביל הזה, וגם שחצן. תראו מה שהכסף יכול לעשות לבן אדם.

אין לי מושג איך הגעתי לזה, אם הייתי בתוך הקטע של ההרכב הבלגי של דני קליין האגדית, אבל מפה לשם הרווחתם אייטם כפול וחסר תקדים של 'שיר אחד ביום' ושל 'שוטה הנבואה'.

בכל זאת, אם לחזור לעניין, אז הנה הקליפ לשיר שצפה את הכישלון של הבלגים. גם בדיעבד הוא נשמע ממש, אבל ממש טוב.