שלומות ונצורות לכולכם ושבוע טוב,
תיבת המייל הנשיאותית ממשיכה להתמלא בקצב רציני. שלוש מהדורות שאלות-תשובות הוצגו כאן בשבוע שעבר ואיך שהיה נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שיהיה לי קצת מהעניין הזה, באו עוד כמה הערות, שאלות והצעות, והייתי מוכרח לאסוף אותן לכדי מהדורה נוספת. קבלו אותה. מניסיון, מומלץ שכוס קפה מהביל ינוח לצדכם בזמן הקריאה.
היי ערן,
שמתי לב להתייחסויות כאן לאחרונה לשני העיתונים המובילים בארץ, מעריב וידיעות. ובכן, יום לאחר משחק גמר אליפות אירופה הופיעו שתי ידיעות זהות בשער של שני העיתונים. האחת, על זכייתה של רוסיה באליפות אירופה בכדורסל, והשנייה על הפסדה המביש של מכבי חיפה בכדורגל.
אבל מה, בזמן שבידיעות הופיעה הידיעה על מכבי חיפה בענק והידיעה על רוסיה ממש בקטן, הפלא ופלא, במעריב היה הסיפור בדיוק הפוך. תמונה של דייויד בענק על כמעט כל השער, ולמטה בקטן על רוני לוי ומכבי חיפה. בהתחשב בכל הסיפור הזה, לא ברור לי למה אתה עדיין מנוי ל"עיתון של המדינה".
יניב
שלום לך,
קודם כל אני מבקש להקפיד מעכשיו ולהבא: המלה הזו שהזכרת שם בסוף המשפט על ההפסד המביש של מכבי חיפה לא קיימת פה. לא קיימת, אוקיי?
כאן קוראים לזה 'ענף הביפ', על שום הסאונד הפנטסטי ביייייפ, סוג של צנזורה, יו נואו, בכל פעם שנוצר צורך לומר את המלה הזו. לחילופין, אתה יכול לקרוא לזה הענף שאין לנקוב בשמו.
ולעניין: הו, חביבי (או 'הו חבוב' אם שאול איזנברג היה עונה לך במקומי), יש דברים שגדולים מאיתנו. סיפור שהיה (ונדמה לי שכבר סיפרתי אותו): היה כאן מנוי חינם לשנה וחודשיים על מעריב, איזו מתנה שקיבלה רעיית הנשיא ממקום עבודתה. קודם לכן מעולם לא היו מנויים על עיתון. ויהי יום, ויהי לילה, תמה התקופה.
הבעיה היתה, שברגע שמתרגלים לקבל עיתון בכל בוקר, קצת קשה להפסיק את המנהג גם אם ברור לכל שהאינטרנט מקדים את העיתון הכתוב ברוב העניינים. הרגל זה הרגל, וגרוע מכל אלה – איתי סלע הפלאי הוא שהתרגל להציץ במדור הספורט לפני שהוא הולך לבית הספר. אמרנו: יאללה, אולי נעשה מנוי?
קמה הרעייה, הזדקפה על רגילה האחוריות ואמרה: לא יקום ולא יהיה, היות שבעיניה, כקוראת מיומנת, הרי מדובר ב . . . של עיתון ואם כבר, ואם ממש מוכרחים, נעשה על ידיעות אחרונות כי המוספים של יום ששי הרבה יותר טובים שם.
לפיכך, גם אם יהיו מה שתיארת יקרה עוד חמש פעמים, אין סיכוי בשלב הזה לעבור למנוי האחר. ודאי לא עם לידתו של ישראל היום שמחולק בחינם, אם כי קשה לי להאמין שנחיה אך ורק עליו. אולי כן, בעצם. נקווה שישתפרו ויתרחבו עם הזמן ואז נזרוק מפה גם את ידיעות אחרונות.
וחוץ מזה, אם לא יהיה לי מנוי על ידיעות, איך אעקוב מקרוב ובדקדקנות אחרי תורתו היומית של נאה כרפאל? תודה שעל זה לא חשבת.
שלום,
המייל הזה נשלח בתגובה לפנייה של קורא בשם צור שהתפרסמה ב-18/9. האיש בא בטענות ליותם (או ליתר דיוק לרן בורוכוב, שהכתיר אותו כ-MVP, ולעיתונות ש"מטפלת בו בכפפות של משי") על כל מיני דברים, חלקם רלוונטיים יותר, חלקם פחות וחלקם מצוצים מהאצבע.
ראשית, הטענה שהכי הרתיחה אותי: יותם לא הולך אל הקו ברבעים האחרונים. אז ככה, בטורניר הרשמי (שבו יותם אכן שיחק פחות טוב מאשר בטורניר ההזדמנות האחרונה, אולי בגלל שהצורך לסחוב את הנבחרת על הגב שישה משחקים גבה ממנו מחיר), היו בדיוק שני משחקים שבהם יותם לא הלך אל הקו ברבע האחרון המשחק נגד פורטוגל (שבו יותם קלע 9 נקודות בדקה האחרונה), והמשחק נגד ספרד שבו יותם כמעט שלא שותף ברבע האחרון.
יש PBP באתר הרשמי, כל אחד מוזמן לבדוק.
לעומתו, האיש שצוין על-ידי צור בראש רשימת האנשים שכן הולכים אל הקו ברגעים המכריעים, איש השנה של ידיעות אחרונות בספורט, ואגדה מהלכת, מאיר טפירו - הוא הלך אל הקו ברבע האחרון רק במשחק אחד בטורניר הרשמי, במשחק נגד סרביה. וגם זה לא היה כתוצאה מפעולות שלו אלא בגלל שהיה משחק צמוד ובדקה האחרונה הסרבים החליטו לעשות עבירות מהירות.
אז במי מטפלים בכפפות של משי?
מה עוד היה שם - מדד היעילות המגוחך של ליגת הפנטזי. יאאא אלוווהיים. ואפילו בלי להציג מדדי יעילות של שחקנים אחרים לשם השוואה. אין נוסחאות פלא שנותנות שורה תחתונה של נוסחאות הנוגעות ליעילות של שחקן, ישנו מכלול שלם של דברים שרצוי להסתכל עליהם. מי שמעוניין יכול להזמין מאמאזון את הספר שכתב דין אוליבר בנושא.
אז כן, היו משחקים שבהם הלפרין חזר לסורו וברח מהכדור, ונכון שהוא קלע יחסית מעט נקודות ברבעים האחרונים (אולי כי אחרי שהוא תופר 20 נקודות על קבוצה במחצית הראשונה ההגנה מתחילה להתרכז בו?), אבל כששחקן מוביל את הנבחרת בפער עצום בנקודות ודקות משחק, ואת הגארדים במספר זריקות מהקו, וקולע באחוזים נאים כסופר הצללים של רפאל, נראה לי קנטרני לבוא דווקא אליו בטענות.
ועם זאת, MVP? הלו, בורוכוב, יש לנו פה אליפות אירופה עם מלך ריבאונדים ישראלי, ואפילו צבר. האם יש לכך תקדים? דומני שלא.
גל
ואללה. צ'מע, אם אתה אומר. קטונתי מלהיכנס לויכוחים בין שניכם סביב הלפרין. בעניין של גרין, בכל אופן, אני לגמרי מסכים.
ערן,
האם אתה מוכן להסביר לי עד כמה פיב"א מטומטמת (סלח לי על הביטוי)? באליפות אירופה האחרונה קרואטיה העפילה לרבע הגמר, כאשר בבית אליו עלתה קודם לכן, היא הפסידה את כל 3 משחקיה. הייתכן שבחלונות הגבוהים של פיב"א יושבים אנשים שזרים לכדור הכתום?
אלירז
אני יכול רק לנסות ולהעריך, שבכל התסריטים האפשריים שחשבו עליהם בפיב"א, מצב כזה אולי נשמט מעיניהם איכשהו. באמת לא בסדר שקבוצה שלא מנצחת אף משחק בשלב השני עולה לרבע הגמר. ברם אולם ואף על פי כן, היות שהם ניצחו את ספרד בשלב המוקדם נוותר להם שירגישו נוח. הם ופיב"א האהבלים יחד איתם.
שלום רב, שנה טובה וגמר חתימה טובה לנשיא הסיפרה רעייתו ילדיו נתיניו וכל בית ישראל. ברוח הימים הללו של בקשות סליחה ומחילה, וברוח העליהום שנעשה על התאיידותם של פאו גאסול, חואן קרלוס נבארו ועוד כמה ספרדים ממשחק הגמר ביורובאסקט, נראה לי כי זה הזמן המתאים לכל העיתונאים הפרשנים והאתרים שנהגו ונוהגים לבקר את יותם (דנידין?) הלפרין לבקש ממנו סליחה ולהניחו לנפשו.
אם שחקני NBA מפשלים ככה, אז מה רוצים ממנו? נכון, הוא כבר לא ילד, אבל לא כל שחקן כדורסל טוב יש לו אופי חזק ותעצומות נפש של לקיחת אחריות וקור רוח במצבים קשים וחשובים (יכול להיות שיש לו, אבל ככל הנראה ההתנפלות עליו הבריחה את זה ממנו).
נדמה לי על אף שאינני אביב לביא, כי גם אנתוני פארקר הגדול שהיה לוקח אחריות וכו' בגמרי היורוליג שהשתתף, למעט אחד, הוא די נעלם. בקיצור כמאמר השיר תנו (לילד) לגדול בשקט, (ונקווה שלא) בתוך המקרר (אלא על הפרקט).
שנה טובה מאושרת ושמחה לכולם.
נדב
אתה צודק בזה שהדבר הכי קל זה לשבת על הכורסא ולקטלג אנשים. זה ככה, ההוא ככה, זה לא וההוא כן. מצד שני, זה תמצית הווייתו של אוהד הספורט היושב על כורסא באשר הוא. בלי היכולת לשפוט שחקנים ומאמנים ולחרוץ את גורלם בעלות של משפט אחד בחינם, יכול להיות שלא היתה לנו שום מוטיבציה להעביר כל כך הרבה שעות ביציעים או בסלון מול הטלוויזיה.
כשמגיע שחקן שמראה לך שהוא מוכשר בכל מיני דברים, אתה מצפה ממנו על הדרך שיהפוך את עצמו לחבילה קטלנית ויביא מעצמו דברים טובים גם במאני טיים. יש כאלה שאין להם את זה, יש כאלה שיש להם, ויש כאלה שתסתפק (בערך, לא ממש) בזה שינסו את מזלם ולא יתרחקו מהכדור או יעבירו אותו במסירה הלאה.
נכון להיום, הלפרין לא שייך כרגע במאה אחוז לאף אחת מהאופציות שהעליתי. אני בטוח שעם הזמן נראה ממנו יותר ויותר ניסיונות לקחת אחריות, כמו שקוראים לזה, ונשאר רק לקוות שהניסיונות האלה יצליחו לו.
אהלן ערן,
מקווה ששלומך טוב, כי שלומי נהדר.
התוודעתי לאתרך לא מזמן, מאז נהנה אני מכל רגע ורגע. בתור חובב NBA, רציתי לדעת- מה עם קצת סיקורים, פינות וכתבות צבע על הליגה האמיתית? תמונות פה ושם על הזן מאסטר ורג'י מילר זה נעים ונחמד, אבל איך נאמר - לא מספיק.
תגובתך תתקבל בשמחה,
יוסי
אוקיי, קודם כל נתחיל בזה שאתה צודק. יחסית לחומרים מקומיים ואירופיים, אין כאן מספיק חומרי NBA. עכשיו ככה: התמקדנו כאן בזמן האחרון בעיקר באליפות אירופה וקודם לכן בנבחרת ישראל ובטורניר ההזדמנות האחרונה. בגדול, לא נכחיש זאת ולא נסתיר, סדר העדיפויות הוא קודם כל מה שקורה פה, אחר כך באירופה (בעיקר יורוליג ויול"ב קאפ והנציגות הישראליות שם) ורק אחר כך NBA. תוסיף לזה שכרגע פגרה ב-NBA ותקבל הסבר מקיף, אני חושב, למיעוט החומרים בעניין ששאלת לגביו.
מעבר לזה, פינות NBA וכתבות צבע אמיתיות על הליגה אין פה וכנראה שגם לא יהיו. אנחנו בנוייים על זויות קצת שונות, הגיגים, פולו-אפים לא מחויבים, הרבה חרטאבונה ולפעמים גם נימה רצינית פה ושם.
ברם אולם ואף על פי כן, ייעשה מאמץ להקדיש יותר מקום ונפח גם ל-NBA כשהליגה תצא לדרך. אוקיי? בינתיים, מקווים ומחזיקים אצבעות שתמשיך ותיהנה מכל רגע ורגע, כמו שכתבת, גם בימים שלא יהיו פה אייטמונים שקשורים ל-NBA.
שלום,
הציטוט הבא הופיע ב-ONE:
"להלן כמה מדבריו של קירילנקו שפורסמו בבלוג ספורט רוסי: "בתוך שבוע אני צריך להצטרף אל היוטה ג'אז אך למעשה אני לא ממש שמח מזה. העונה האחרונה היתה רעה בשבילי והייתי מאוד מאוכזב. חשבתי על זה המון, והגעתי להחלטה, אני רוצה לעזוב את יוטה".
וואלה כבוד הנשיא, אתה צלף רציני, אתה כותב איזה רעיון דמיוני ומופרך של שחקן כלשהו ופתאום מתברר שאלו הם בדיוק רחשי ליבו של השחקן, יכול להיות שאורי גלר עובד אצלך ואיש לא ידע?
דביר
לא, דביר, אורי גלר לא, אבל אלעד זאבי כן. אם היית שם לב קצת יותר טוב, היית רואה שהקרדיט לאייטם הדמיוני שהגשים את עצמו שייך לזאבי ולא לנשיא. אמנם צלף הוא הנשיא כך או אחרת, אחרת או כך, אבל במקרה הזה צריך לתת את הקרדיט למי שראוי לו.
שלומות ונצורות,
מהלך הדקה האחרונה בגמר אליפות אירופה הזכיר נשכחות, את הפעם האחרונה שהתרגשתי מכדורסל NBAלפני שהוא הפך לתחרות קפיצה לגובה עם כדור לראפרים (ויסלח לי סטיב נאש).
משחק 6 של גמר הפלייאוף ב-1998 הפגיש בין הג'אז לבולס ביוטה. גם הבולס, כמו הרוסים, היו בפיגור 3 קצת פחות מדקה לסיום, אבל לא התפתו לשלשה. הרוסים הלכו למהלך של פיקנ'רול בין פשוטין למורגונוב (לא בדיוק שחקנים שהיית רוצה שיעשו לך מהלך מכריע בגמר אליפות אירופה, מה שמאדיר עוד יותר את מעשה הוצאת מים מהסלע של דייויד בלאט), ואילו הבולס הלכו לג'ורדן שעשה חדירה מהירה לשתיים קלות. בשלב הזה, בשני המקרים נשארו כ-40 שניות על השעון.
בשני המקרים היה ברור ששני המאמנים השמרנים יחפשו את שחקן ההתקפה הטוב היותר בנמצא - גאסול עכשיו ומאלון לפני 9 שנים. בשני המקרים הכוכבים אכזבו וכאשר קיבלו את הכדור פשוט נרדמו והכדור נחטף על-ידי גיבור המשחק.
במהלך ההתקפה שבא אחרי זה, הגיבורים שלנו עשו אחד על אחד כאשר שאר החברים מפנים מקום ומסתכלים. ג'ורדן עוד היה צריך לדחוף את בריון ראסל עם יד שמאל כדי שיהיה לו מבט נקי לסל, ואילו להולדן הספיקה הטעיה קטנה בשביל להקפיץ את קלדרון וסבתא פורטונה מנתיבות עשתה פו פו לכדור והוא נכנס.
שני פורוורדים שהם גדולים בעונה הסדירה, אבל במאני טיים כושלות רגליהם, שני אולמות ביתיים רועשים וגועשים שנאלצו לראות את הקבוצה הביתית מפסידה משחק שהיה לה בידיים. אגב, עכשיו שמתי לב שאנדריי קירילנקו וסטיב קר בצעירותו מאוד מאוד דומים.
כמו שכתוב בספר קהלת - "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין חדש תחת השמש". יש רק שחקנים חדשים ותפאורה חדשה.
שנה טובה וגמר חתימה טובה,
ברוך
המשפט של קהל די מבאס לי את הצורה. אתה רוצה להגיד לי שסיפרה בסלע על כל נציגיה היא בעצם משהו שכבר עשו לפני? וכדורסלע, זה גם משהו שכבר היה קודם לכן? כי אם זה ככה ותצליח להוכיח לי את זה בכתובים ובמסמכים, אני סוגר הכל ופורש עכשיו, מה יש לי לעשות פה בכלל.
לעניין הדוגמאות שנתת – כבוד רב מגיע לך, אדון. איך אפשר לזכור שג'ורדן הצליח להשתמש ביד שמאל כדי לדחוף את בריון ראסל, או שנשארו בדיוק 40 שניות בשני המקרים שהזכרת. פריק NBA אתה, לא נכחיש זאת, מצד שני לא אמרת אף מלה על זה שחסר כאן NBA כמו שטען יוסי קודם לכן, אז אולי אנחנו בכל זאת בסדר, מה אני יודע.
ועד כאן להפעם,
בוקר צח, צהריים זכים, ערב נינוח במיוחד.
