עדיין בתוך הקטע המדהים של גילי מנדלזיס, שפעם שיחקתי נגדו על הבלטות של קולנוע אורלי בתל אביב ובית ספר שמעוני בפתח-תקווה והיום הוא מיליונר בדולרים, קשה שלא לומר שמדובר בסכומים דמיוניים.

247 מיליון דולר על החברה שלו, שאין לי מושג מי-מה-מו לגביה ורק קראתי את הכותרת, לפיה היא עמדה בפני סגירה.

דמיוני ומדהים כאחד. מדהים ודמיוני.

וזה אולי זמן לאיזה שיר מתוק מלפני 25 שנה. Land of make believe קוראים לו, יעני ארץ הדמיון (נחלתו הבלעדית לפחות היום הזה של גילי מנדלזיס האגדי), ושרה אותו להקה בשם באקס פיז.

הפיזים דפקו כמה וכמה להיטים בזה אחר זה ושלושה מהם הגיעו למקום הראשון במצעד הבריטי, שהיה אז האבא של כל הנרות שלרגלינו. אם השם מצלצל לכם מוכר, יכול להיות שזה דווקא מהאירוויזיון. הם יצגו פעם אחת את אנגליה. שני בנים, שתי בנות, מין אבבא כזה. בקטנה.

מאוחר יותר טען כותב השיר, ואת זה אני שומע לראשונה, שתחת המעטה והאריזה הקיטשיים של השיר הזה היתה ביקורת מרומזת למדיניות של מרגרט תאצ'ר באנגליה באותה תקופה.

למדנו משהו.

קחו ממש כאן את באקס פיז האגדיים, שליוו אותי לכמה שנים טובות באזור הגילאים 13 עד 18 פחות או יותר, ולא היה לי מושג שהרבה מאוד שנים אחר כך אכבד אותם בלינק בכדורסלע האתר אל אחד הלהיטים הגדולים שלהם.

מי שאוהב את הסגנון יכול לבדוק עוד כמה שירים שלהם. היותר מפורסמים היו:

Can't stand the heat

Making your mind up

My camera never lies

Now those days are gone

ובטח היו עוד כמה שאני לא זוכר כרגע.

היידה גילי מנדלזיס החולמני והמנצח, גיבור המדורים הכלכליים, היידה, היידה, היידה!