ערן שלומות ונצורות,

בקשר למצבך הפיזי (העייפות), והלילות נטולי השינה, והטירונות המחודשת שתומר סלע מעביר לך ולזוגתך, אפתח במילות עידוד שלקוחות אי שם מימי הטירונות העליזים, לאחר עוד לילה של תיזוזים על אחד הפיסטינים: "כל לילה שעובר, לא חוזר"!

הבעיה שעם הקטנים האלה המשפט הזה הוא לא משהו. הלילות האלה חוזרים וחוזרים ולפעמים זה נראה כמו אותו סרט שהיינו בו אלף פעם.

אז בעקבות הפיצוץ של פניני על אליהו וכתבתו של סר ש. הרמלין, אני תורם אייטמון (בעקבות הודעתך על מחסור זמני) על דטרויט פיסטונס של סוף שנות ה-80 של המאה שעברה.

כמה מקרי שבימים אלה של חגיגות פניני חוגגת דטרויט פיסטונס 50 שנה להקמת המועדון. לדור הצעיר, הפיסטונס המודרניים לא מתחברים עם אלימות ופיזיות, אבל הקשישים שבינינו (היידה סר ש. הרמלין) לא ישכחו את הבד בויז של סוף שנות ה-80 של המאה שעברה (איך אני אוהב את העניין הזה של המאה שעברה).

בזמן הרחוק ההוא שלטו בליגה שחקנים שרק מלהזכיר את שמם עובר בי רעד של התרגשות. במזרח: בוסטון סלטיקס עם לארי בירד, מקהייל, פאריש ועוד, דטרויט פיסטונס עם אייזיאה תומס, ביל ליימביר דניס רודמן ועוד, ושיקאגו בולס עם ג'ורדן הצעיר וחבורת שחקנים די אלמוניים.

במערב שלטו מג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'באר, ג'יימס וורת'י והלייקרס ללא מתחרים.

לפיסטונס המתוסכלים היתה משימה לא קלה: איך מתגברים על האינטליגנציה והשליטה של הסלטיקס במזרח, כדי להגיע לגמר ולפגוש את הלייקרס אלופי המערב.

בעונת 1983/84 הגיעו הפיסטונס לראשונה באותו עשור לפלייאוף ונוצחו בסיבוב הראשון בידי הניקס. בעונה שלאחר מכן הפסידו בחצי גמר המזרח לסלטיקס. ב-1985/86 שוב הפסד בסיבוב הראשון, והפעם לאטלנטה של דומיניק ווילקינס. גם עונה נוספת לא הביאה את השינוי, הפיסטונס הפסידו ב-7 משחקים בגמר המזרח נגד הסלטיקס השנואים. לא נשכח את אותה חטיפת כדור של לארי בירד והמסירה לדניס ג'ונסון בשניות הסיום של משחק מספר 7 בבוסטון גארדן.

צ'אק דיילי המאמן הבין, כי במוח לא ינצח את הסלטיקס, ולכן בחר ללכת בכוח. הוא החליט על אסטרטגיית קרבות רחוב. בעונת 87/88 הוא הציב מול הסלטיקס את אחד ההרכבים הכי פיזיים ששיחקו אי פעם את המשחק, ביל ליימביר, ריק מהורן, דניס רודמן, ג'יימס אדווארדס, ג'ו דומארס, וויני ג'ונסון וגם אייזיאה תומאס שהוגדר על-ידי רבים כמנהיג הכנופיה, שלא מתלכלך בקרבות.

אבל לא כולם קנו את הסיפור הזה של שחקן הוגן, טכני ומלהיב. תומאס היה מהשחקנים המלוכלכים ביותר אי-פעם. השיטה עבדה מצוין בגמר המזרח מול הסלטיקס המזדקנים והרכים, והמשחק המלוכלך של דטרויט הביא לה את אליפות המזרח, 2-4 בתום סדרה מגעילה של מכות ואנטי כדורסל.

בגמר מול הלייקרס של אותם ימים, שהיתה בשיאה ונהנתה מיתרון הביתיות, זה לא הספיק והפיסטונס הפסידו רק אחרי 7 משחקים. הבד בויז של עונת 88/89 היו מחוברים יותר, רעים יותר, והכי חשוב: עם המון ביטחון עצמי בשיטה. הם ניגבו את הסלטיקס 0-3 בסיבוב הראשון של פלייאוף המזרח, וידעו שהדרך לגמר הארצי סלולה.

בגמר המזרח חיכתה להם שיקאגו בולס עם מלך הסלים (והמלך בכלל) של הליגה, מייקל ג'ורדן. אם מישהו מכם עדיין מתרגש מ"הזפטה" שהעניק פניני לליאור אליהו, כדאי לו לרוץ ולהשיג את קלטות סדרת הגמר של המזרח באותה עונה, ג'ורדן שכב על ריצפת הפרקט יותר מאשר עמד ורץ עליה. הפיסטונס ניצחו 2-4, עלו לגמר ועשו סוויפ משפיל ללייקרס.

הגענו כבר ל-1989/90. שוב סדרת גמר מזרח נגד הבולס וג'ורדן, ושוב מעבירים את המשחק לשיטת "הכה את ג'ורדן" או בוורסיה אלימה יותר "נגח בשוורים". בתום סדרת אלימות נטו הפיסטונס ניצחו 3-4 ועלו לגמר, שם הם פגשו את פורטלנד וניצחו 1-4 בתום סדרה שקטה יחסית , שבה היה עליהם לחסל רק את קלייד דרקסלר.

בעקבות אותה עונה אלימה, הוציאה הנהלת ה-NBA חוקים, המגבילים את הפיזיות של ההגנה ומותירים יותר חופש להתקפה. חוקים אלה באו להגן על שחקנים מביאי קהל כג'ורדן ודרקסלר, נגד ריק מהורנים ודניס רודמנים.

אלה היו ימים של כדורסל פיזי במובן הרע של המילה. אישית, אני לא מתגעגע לפיסטונס של אותם ימים ולכדורסל שהציגו (אני אוהד סלטיקס). טוב ויפה שאת האליפות האחרונה ב-2003/04 הם לקחו עם כדורסל אינטליגנטי תחת לארי בראון.

כאן תמה האגדה (שהיתה באמת) על אחת מקבוצות ה-NBA הכי פיזיות ומלוכלכות שאי פעם שיחקה כדורסל. ולכן, לפני שנשפוט את פניני (למרות שמגיע לו עונש על מה שעשה), ניקח לנו קלטת של הבד-בויז עם צ'אק דיילי ואייזיאה תומאס, ונירגע לנו קצת מהשחקן של ירושלים.

צור לביא

וואלאק, ממש אייטמון כתבת. ברם אולם, בגלל העיסוק האינטנסיבי בפניני לאורך הימים האחרונים החליט דירקטוריון כדורסלע שלא להבדילו מפניות ציבור אחרות ולאפשר לו כבוד מסוג אחר: לפתוח את המהדורה הנוכחית. החכמנו, נזכרנו וכל מי שלא היה בכיוון של NBA או בכיוון בכלל, אמור להודות לך על הסקירה הממצה.

וכמאמר היונה ההנפלדית בעת נאום הפרידה מעל במה מוגבהת, אומר לך גם אני: אז תודה.

שלום,

היה נחמד אם היית עוסק במשחקי עבר גדולים משנות מכורתנו, שנות ה-80, בייחוד כעת חיה כשמכבי שיחקה מול הניקס. היית מזכיר איך דורון ג'מצ'י תפר את פילדלפיה וצ'ארלס בארקלי נותר המום. ובכלל, אתה היית אמור להיות לשכת הגזית ואורים ותומים או אוראקל, להבדיל, בהעלאת משחקי עבר גדולים לאתר, שכולנו עוד חולמים עליהם בלילה.

משה שוורדי

אהלן מר שוורדי וברוך הבא לאתר, יען כי את שמך טרם פגשתי כאן. אומר לך רק זאת: אוראקל-מה-אוראקל, בקושי יש לי זמן לישון, בחיאת דינק. עזוב אותך ממשחקים משנות השמונים. פה ושם נדפוק אייטמון נאה כרפאל בעניין אירוע כזה או אחר מפעם, פה ושם נעל באוב איזה תותחן עתיק מאותו עשור ונצרפו לחיל, אבל סיקור-אזכור משחקים בני 25 שנים כעניין של קבע והרגל לא מעניין אותי לעשות. סלח לי עד מאוד, כן?

הופה, מר שוורדי, הנה אתה שוב:

ערן יקירי השלום והברכה!

ישנם ימים ללא מרגוע גם לא אמצא בהם נחמה. ערגה וגם כלתה נפשי לאותן שנים שבהם המגרשים באירופה היו דחוסים ואפלים כמו סיר חמין של שבת שישב כל השבת על הפלטה שאתה יודע איך תיכנס, אך אינך יודע איך תצא, אם בכלל, ובכמה כאב זה יהיה כרוך.

אפוף עשן, כמו ג'ון מקלין אחרי האנג אובר משובח זרוק מאחורי סלע עם זיפים בני שבוע, והמטבע המקומי היה מטביע את חותמו בראשם של מיטב בחורינו. הפרקט במגרש היה בצבע שוופס תותית או קריסטל מנטה, אך בשבילי הם תמיד היו ויהיו כמו ציור מופלא של מונדריאן.

השידור היה נשמע משם כאילו אורי לוי או יורם ארבל מצאו איזה מ.ק. צה''לי ועלו מולנו בקשר, כוחותינו תפסו ראש גשר בגדה המערבית של תעלת סואץ וג'מצ'י מדווח אקפולקו! (כך לפחות הרגשתי באותו לילה מול יוגופלסטיקה בספליט 1989).

אך היום, איום. המגרשים באירופה נראים כאילו הרייך השלישי של מפעל הפיס השתלט עליהם. כולם דומים, מצוחצחים, מסודרים, מרווחים, צלולים וקרי לבב כמו ברוס וויליס עם שער מודבק. נקי ושקט ובעיקר פתטי. לא מתאים,לא תופס, לא אמין. והשידור של מר יורם המערבל נשמע כאומר: בוא נגמור כמה אני מקבל ב-$$$ ומתי נפגשים מחר לגולף.

טרוסארדי, אלכסנדריו, פאביליון, פלאנדרס אקספו, ההיית או חלמנו חלום???

ובמילותיו האלמותיות של האמפרי בוגרט לאינגריד ברגמן: תמיד יהיה לנו את המת''נס בשכונה עם מגרש ה-PVC הנפוח והיציעים הרעועים.

בברכה,

משה שוורדי

אתה יודע מה, שוורדי? אם במייל הקודם התחושה שהיתה שבאת לברך ויצאת מקלל והתעלקת על נשיא מסכן וטרוד, ששלושה ילדים ורעייה מקיפים אותו רוב שעות היממה, עכשיו שיחקת אותה בענק. מייל מוזר מזה לא נראה מאז שלח רן בורוכוב/סוקולוב/בוגרשוב את ראשוני טוריו.

אזכה אותך בתיק אימונים של SPORT24 לו רק תאמר לי לאן לשלוח לך אותו. חזק אתה, בחיי. אבל קטעים על בסיס קבוע (אוראקל-מה-אוראקל) על משחקים גדולים משנות השמונים לא תקבל גם אם תעשה סלטה כמו הבבון המנוח ג'וני, אותו טאלנט מגן החיות של פתח תקווה. וכן, גם הוא ליהטט בשנות השמונים בתוך הכלוב, אבל רק בתנאי שהיית מצ'פר אותו בבוטנים קודם לכן.

שלומות,

האם גם השנה תיערך תחרות חביב נולד? ואם כן, האם שחקן ישראלי שמשחק בחו"ל (נגיד, לצורך העניין, בסמארה) ומוביל את קבוצתו לניצחון עם 20 נקודות ו-17 ריבאונדים ראוי, לפנים משורת הדין, לזכות בנקודה?

גל

שאלה נאה כרפאל שאלת, בני. קודם כל, זאת לדעת: לנו בדירקטוריון כדורסלע אין כל ספק שגרין החזיר לנו אישית על שכינינו אותו קבל עם ועדה 'כלי קיבול לשלושים הפרש פלוס', על שום שלוש הבומבות שחטף עם סמארה בזו אחר זו.

שנית, ודאי שחביב נולד חוזרת. מחכים בכיליון עיניים לפתיחתה של ליגת חרטאבונה בתחילת השבוע הבא, כדי להתחיל בתחרות. לא חשבנו על ישראלים בחו"ל, למען האמת, ברם אולם נשקול זאת בחיוב אם כי נענה בשלילה מאחר שבתקנון סיפרה בסלע, פרק ד' סעיף 3 א' נאמר במפורש: "לא עשית לך אלילים וחביבים מבין הישראלים הגולים בחו"ל".

חוק עתיק הוא, מתברר. ואת פי הוגי התקנון ההוא שתוקן אי-אז בימים, חלילה לנו מלהמרות.

לפיכך, לא יהיה חביב, גרין. וגרין, לא יהיה חביב.

שלומות,

איך? איך? איך רוז'ה-שלך הפסיד בגמר? עזוב לרגע את התואר, הוא הפסיד לי 20 דולר. בחו"כ כמו שנאמר.

יאללה, תן חידת בעל המאה חדשה. ננסה להחזיר את הכסף.

יניב

אהלן, אם היית הולך אך ורק עם שוטה הנבואה בימים האחרונים, היית עושה כסף טוב. יופי של הצלחות היו לו שם באחוזים מצוינים, ברם אולם לא ראיתי אצלו שום המלצה ללכת על רוז'ה-שלנו בגמר.

בקיצור, זה לא רוז'ה-שלנו שפישל. זה אתה.

ולגבי החידה, ביום ששי תעלה אחת חדשה. בינתיים, ועד להודעה חדשה, אנחנו עם הבחורצ'יק מרמת השרון.

שלום,

כבר הרבה זמן שאני מחפש איפה לפרוק את מה שאני מרגיש, ולא מוצא. אוהדי מכבי באופוריה, עם אוהדי ירושלים אי אפשר לדבר בהיגיון ואנשים בחו"ל עדיין לא הבינו איך אפילו על הספסל של מכבי יש רק זרים.

אולי אני תמים כמו אוהד ירושלים במשחק אליפות, ואולי אני סתם פסימי ומתוח כמו שמעון מזרחי, 2 שניות לפני פתיחת המשחק מול אליצור אשקלון, אבל אני רואה קבוצה שבנויה פשוט לא טוב.

המנה העיקרית של הקיץ, מרכוס פייזר, הוא שחקן נפלא, אבל לא ליד וויצ'יץ'. הבן אדם לא מסוגל לעשות סל בלי 3 כדרורים לפני כן.

דייויד בלות'נטל נורא כבד, ועל מי בדיוק הוא ישמור בקבוצות שמשחקות עם שלושה גארדים?

וחוץ מזה מכבי ת"א כדורסל כנראה מתחילה ללמוד ממכבי ת"א מהספורט האסור. הגישה הזאת של "בואו נביא ברזילאים" רק בשביל לומר שהבאנו ברזילאים לא תביא אותנו רחוק. דה רוסה לא טוב בכלום מהגבוה הישראלי הכי טוב שנאלץ לקפוא ברוסיה.

בגארדים המצב לא יותר טוב, אומרים שיותם ייפרוץ העונה. זה נכון, הבעיה שעושה רושם שהוא ייעשה את זה במשחקי קדם אליפות אירופה בסוף העונה.

ושוב קיבלנו קבוצה שתלויה בניקולה + גארד איכותי (קאמינגס). האם אני מגזים? או שסתם לא מבין איזושהי גאונות של קטשרף. אם כן, אני אשמח לקבל מאדם שאני נורא מעריך את הידע שלו בכדורסל, מילה אחת: "תירגע!".

מיכאל

שלומות לך מיכאל,

זה אתה שהחכמת אותנו פעם על 'למה אין כדורסלן יוצא רוסיה ברמה גבוהה מאוד בישראל', נכון? והדברים תקפים עוד יותר עכשיו, אגב, כשרוסיה היא אלופת אירופה.

שנית, המייל שלך נאה ומצא חן בעיניי. רוצה חולצת כדורסלע, בן אדם? שלח את כתובתך דרך המייל הנשיאותי, חבר, ותקבל חולצת כדורסלע – לא פחות ולא יותר. רק בודדים זכו בפרס היוקרתי הזה, הלו.

אז מיכאל, תירגע!

זאת אומרת, אליפות יורוליג כנראה לא תהיה, יען כי המלך פייסל (העונה גם לשם מרקוס פייזר), הוא כנראה בסך הכל רנדי ווייט כזה, אולי משופר ואולי לא, וגם מקאמינגס אני לא מתעלף, אם כי הוא בטח יותר נחמד מהדברים שעשה כאן ביינום בחלק הראשון של העונה שעברה.

מצד שני, אם ביינום וקאמינגס והלפרין יעמידו שילוב מנצח, זו תהיה קבוצה פצצה.

בניגוד לך, וסביר שאני טועה כי ככה הוא הרגיל אותנו, נראה לי שיותם הלפרין יהיה איתנו הפעם מתחילת העונה. מסיבה פשוטה: הנה היא מתחילה, גארסיה פצוע ועוד לא עשה אימון אחד, בורשטיין לא באזור, ביינום - לא יודע מה קורה איתו. הכל בידיים של הלפרין. ועל טעות אחת לא חוזרים פעמיים. הפעם הוא לוקח את זה.

בכל זאת, סתם כדי לזרוק הערכה, התחושה העקרונית שלי היא שמכבי עושים ביורוליג בדיוק את אותו מיקום מהשנה שעברה. זאת אומרת, הצלבה נגד אחת הגדולות, איזו פנתינאייקוס כזו הפעם, והפסד 2:1 והביתה. נאה, אבל לא גביע אירופה. אם נחיה גם נראה.

בינתיים, כמו שזה נראה, אני הכי אוהב מכולם את טרנס מוריס.

הי ערן,